זו הייתה שעת צהריים בבואנוס איירס. שלמה ואשתו ענת הסיעו את בתם לבית הספר האמריקאי, שם התקיימה הופעה, ויצאו לשתות קפה על גדת הנהר. כשסיימו חזרו הביתה, כי הרנוי היה צריך להקפיץ חומר לסגנו.
אשתו עלתה לרגע לחדר השינה וירדה כולה נסערת. "רבין נורה. המאבטח נהרג והוא נפצע", הייתה האינפורמציה הראשונית שענת העבירה. הרנוי מיהר להתקשר למטה השב"כ, מהם הבין שזה בדיוק ההפך, המאבטח נפצע וראש הממשלה נרצח על ידי מתנקש בכיכר מלכי ישראל בתל אביב.
"שבת אחרי קראה לי עוזרת הבית ואמרה 'סניור גילון מחפש אותך בטלפון'", הרנוי משחזר. "ראש השב"כ, כרמי גילון, היה על הקו והוא אמר 'בארץ יש בלגן שלם. הושעו בעלי התפקידים, ואני משנה את מבנה היחידה לאבטחת אישים. אני מקים בה שתי מחלקות, אחת מבצעית והשנייה של מטה. אני רוצה שתחזור כבר היום לישראל ותהיה ראש היחידה המבצעית'. באותו לילה עליתי על מטוס".
הרנוי, 64, היה ביחידה לאבטחת אישים משנת 1979, אז התגייס כמאבטח צעיר ועד שהשתחרר ממנה כמפקד ב־2003. במהלך השנים הוא שמר על גבם של אין ספור אישים בכירים כמו רבין, שמעון פרס, אריק שרון, מנחם בגין, יצחק שמיר, אפילו על בנימין נתניהו הוא שם עין בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה.
"בכל תחומי האבטחה זה התפקיד הכי גמיש שיש", הרנוי מסביר. "נכון שיש תרגולות קבועות, אבל אתה נמצא כל הזמן במצבים משתנים. אתה עד לרגעים היסטוריים, ועידות חשובות, נסיעות חשאיות, ימים של אקשן, ומצד שני יש קטעים שאתה תקוע ליד דלת של חדר במלון עם מאובטח שיושב בפגישה ואתה מתייבש. אין יום שדומה לקודמו. יש אישים שמשתפים פעולה, ויש כאלה שקשה איתם".
הרנוי, שעוסק גם היום בייעוץ אבטחה ותכנונה, חקר ובדק את רצח רבין מכל הכיוונים. הוא מחזיק אצלו בבית ניירת מאותה תקופה ואפילו סייע להכנת הסרט "ימים נוראים", שמוצג כעת בבתי הקולנוע ומשחזר את האירוע הטראומטי.
"שחזרתי את הרצח עשרות פעמים", הרנוי חייך במרירות כשנפגשנו בביתו. "יגאל עמיר ירה שלושה כדורים. הראשון פגע בגבו של רבין, השני פגע בזרועו של יורם רובין, המאבטח שהחזיק את ראש הממשלה, והכדור השלישי נכנס לרבין במותן, צד שמאל, והגיע עד הטחול. כל הכדורים נכנסו מאחור, אין כדור אחד שנכנס מקדימה. זה חד וחלק, דוח הנתיחה של יהודה היס, ואני יכול להראות לך אותו. רובין הרים את רבין, הכניס אותו לאוטו, נשכב עליו ואמר לדמתי הנהג 'סע'. צירי הפינוי שהמשטרה תכננה היו לא נכונים, והנהג החליט לנסוע ברחוב אבן גבירול לכיוון ארלוזורוב, שם ראשו של רבין כבר נשמט והוא למעשה מת באותו רגע. רובין אמר לדמתי 'תעלה שוטר' כדי שיעזור להם להגיע יותר מהר לבית החולים. הם העלו את פנחס תרם. כל הסיפור שהם הגיעו לבית החולים תוך 22 דקות, 24 דקות, 34 דקות - אלה סיפורי 'כיפה אדומה'. העצרת נגמרה ב־21:54. ב־21:58 הייתה ההתנקשות, ולפי רישומי בית החולים הם הגיעו חמש דקות אחרי. קראתי הכל. בתחילת שנות האלפיים, כשהחלו להתפתח תיאוריות קונספירציה, הבנתי שהולכת להיות בעיה, כי ידעתי שזה יפגע באמון בנו. פחדתי שזה יתפתח וצדקתי".
כשהרנוי נקרא לחזור לישראל אחרי רצח רבין, הוא נדרש בין היתר לארגן מחדש את הנהלים ביחידה ולהעיר את המאבטחים שהיו בדיכאון גדול בעקבות הכישלון המקצועי. "מההתחלה האשימו אותי ואת עמיתיי בהיסטריה", הוא מספר. "ההיסטריה נבעה גם מהעובדה שניסיתי לכופף את הפח לכיוון הנגדי וגם בגלל שבנינו קונספט חדש. פתאום הכל הפך לתחום מסונן, סגור. כל אחד היה צריך להיבדק. בהתחלה לא היו נהלים כתובים וגם המאבטחים היו בהלם והתנהגו בצורה אגרסיבית מעבר לנדרש. זה עורר ביקורת, במיוחד מצד התקשורת, שאיתה היו הרבה עימותים, חלקם אלימים. בנינו תפיסה חדשה לאבטחה בהליכה, בזמן אירוע. ההנחיות היו מאוד קשוחות. למשל, מנעתי כניסת נשק בצורה טוטאלית, כולל מקציני צה"ל. עד אז כל סגן שהיה מגיע למשרד ראש הממשלה היה נכנס עם רובה. היו הרבה אנשים שנעלבו מחוסר האמון ושאלו 'אתה בודק אותי?'".
אם הרנוי היה רוצה, הוא יכול היה למלא ספר שלם בסיפורים. מה שעיניו ראו ואוזניו שמעו אלה החומרים שמהם עושים סרטים זוכי אוסקר, אבל הוא מאוד קשוח בנושא.
"יש קוד אתי לאבטחת אישים", הסביר. "אחד הדברים הכי חשובים הוא שמירת הסוד והדיסקרטיות של האישים, ומשתי סיבות. אתה נחשף לכל הסודות הביטחוניים והאישיים של אותו אדם, ואם לא תשמור בצורה טוטאלית על הסודות האלה, כל האמון בך ייפגע וכתוצאה מכך תיפגע בצורה משמעותית אבטחתו ולמה? הוא לא ישתף פעולה. אני קצת קיצוני בדברים האלה, לא כולם מסכימים איתי".
התרעות פיקוד העורף