זו הייתה שבת רגועה של סתיו באזור הגבול הרגוע ממילא שבין ישראל לסוריה, בפאתי הכפר מג'דל שמס. כוח מיוחד של חיילי צה"ל חוצה את הגבול ותופס עמדות על תל השוכן למרגלות "גבעת הצעקות" הידועה. על גבעה שלישית, המשקיפה על האזור כולו, עבדו פועלים בשיפוץ בית מידות חדש עם גג אדום.
בעליו, אדם מוכר ונשוא פנים, הגיע במיוחד כדי לקבלם מבית הקבע שלו ליד דמשק. למסעו הקצרצר נלוותה אשתו. כמה דקות לפני השעה שלוש יצא הבעל למרפסת ביתו כדי לשאוף אוויר צח. אשתו נותרה בבית עם הפועלים. מעברה השני של הגדר נפרשו מבני המגורים הצפופים של כפר הולדתו, בהם גם בית נעוריו. שם הוא נולד לפני 54 שנים ובו גדל.
כדור אחד נורה פתע ופילח את חזהו. רעייתו, ששמעה רחש מפתיע, יצאה בבהלה לחצר וגילתה אותו שוכב על הקרקע. לתומה חשבה כי בעלה השתרע על האדמה כדי להתגונן מפני סכנה, ומיהרה לסוכך עליו בגופה. חלפו כמה שניות, והיא נוכחה כי הכרתו אבדה. יחד עם הפועלים, היא פינתה אותו לבית החולים בקונייטרה החדשה, המרוחקת כמה קילומטרים משם. היא הזעיקה את אחיו הבכור, שהתגורר בעירם ליד דמשק. אבל המאמץ היה לשווא. בהגיעו לבית החולים כבר היה שרוי במוות קליני.
אבל הריגתו לא הייתה אירוע שגרתי כלל. סאלח היה דמות בכירה ומוכרת. פוליטיקאי סורי מוערך, יועצו של ראש ממשלת סוריה לענייני רמת הגולן. הוא נולד במג'דל שמס, עקר ממנה לדמשק ב־1998, ומשם ייצג את אחיו הדרוזים מעבר לגבול. במרוצת השנים אף מילא כהונה אחת כחבר פרלמנט. משפחתו וחבריו האשימו את צה"ל בהריגתו. ישראל לא הודתה רשמית באחריותה לכך, אבל דוברים מטעמה מסרו לעיתונאים כי סאלח לא הסתפק בפעילות פוליטית, אלא חזר לעיסוקו הישן נגדה, שבגללו נעצר בידי השב"כ כבר כשהיה בן 18.
כמה שעות אחרי מותו חיפשתי את ווהיב סאלח (56), אחיו הקרוב שמתגורר במג'דל שמס. הוא לא השיב לטלפון. למחרת שלח את חברו להודיע שהוא מקבל את פניהם של מנחמים, וכי בקרוב ישוב אליי. למחרת אכן חזר, והיה נסער. הוא אמר שישראל הרגה את אחיו, ולא ייתכן שלא תשלם מחיר.
מספר שבועות אחר כך קיבל אותי בביתו. הוא היה לוחמני קצת פחות. לרגע אחד אף הפציעו בעיניו דמעות. הוא לא אחד שמבטא רגשות. גם לא שנאה. הוא אינו שונא ישראלים. הוא מקיים איתם יחסים מורכבים. אבל הממשלה שלכם, אמר, לקחה את אח שלי. "זה ירד עלינו כמו רעם", הוסיף בראיון ל"מעריב־המוסף" מביתו במג'דל שמס. "הבנו שהכיבוש הישראלי הרג אותו".
הגיעו עוד טלפונים. פחדתי שקרה משהו למדחת". ווהיב התקשר למדחת, ולא זכה למענה. את ביתו החלו לפקוד חברים. אחד מהם גילה לו את הבשורה: "בחד'ר אומרים שהרגו את מדחת". אלחד'ר הוא כפר דרוזי בשטח סוריה מעבר לגבול. "הרגשתי רע מאוד", הוא משחזר. "התחלתי ללכת ולחזור בתוך הבית. היה קשה. התקשרתי לאח השני שלי בסוריה, יאסר. לא ענה. אחרי כמה זמן הוא חזר אליי ואמר: תהיה מוכן להכי גרוע".
מגיל צעיר החלו שני האחים, ווהיב ומדחת, להתמסר למאבק הפוליטי. ראשון הסתבך ווהיב בהפגנות חוק הגולן ב־1983. הוא נתפס על השתתפות במהומות וישב שבועיים במעצר. אחרי שנתיים, בהיותו כבן 17 וחצי, חצה את גדר הגבול ונפגש עם גורם סורי, שאת זהותו הוא מסרב להסגיר. הוא נתפס, הורשע במגע עם סוכן זר, ונשלח לשלוש וחצי שנות מאסר.
באפריל 1998 סיים מדחת את עונשו והשתחרר. חודשים מעטים אחר כך הוא הבריח את הגבול לסוריה, והחל בקריירה פוליטית מצליחה. בדמשק נקלט בידי אחיו הבכור יאסר, שהגיע שם שנים רבות לפניו. "מדחת היה הקול של רמת הגולן בסוריה ומחוץ לסוריה. כולם הכירו אותו", אומר ווהיב, "החיסול שלו זה סגירת חשבון על הישיבה שלו בכלא ועל הבריחה שלו. לא בגלל חיזבאללה ולא איראן".
כל חייו של ווהיב סאלח נעו בין הקריירה של אחיו מצד אחד, ליחסיו עם הישראליוּת מצד שני. את התפוחים המשובחים שהוא מגדל במטעים רוכשים גם תושבי חיפה והגליל. שני ילדיו התאומים (22) לומדים באוניברסיטאות בישראל. האם רצה להיות ישראלי גמור? אני בטוח שכן. אבל הוא עקוד בשלשלאות שהורישו לו הוריו וסבו מזה, ובמחויבות לשליחותו של אחיו מזה. בגלל כל אלה, סירב לקחת אזרחות ישראלית. הוא זכאי לתעודת מעבר, מעין דרכון מינוס, שנהוג לתת לתושבים שאינם אזרחים. אבל גם אותו שולל השב"כ ממנו לפרקים, כדי שלא ייצא מהארץ.
ישראלי שמתהלך ברחובות מג'דל שמס, וגם בכפרים הסמוכים, יתקבל במאור פנים. כפרים נעימים, יש יאמרו יפים, עם אוכלוסייה ברמה גבוהה. אין באוויר מתח של אלימות או סלידה. אנחנו, הישראלים, נזכרים בהם כאשר קורה משהו חריף. אבל הם חיים את המציאות הזו מדי יום. במיוחד אחד כמו ווהיב סאלח, שמוכר את פירותיו לישראלים, שולח את ילדיו ללמוד בשטחה, ומצד שני, ידה הכבדה מונחת על עורפו.
המשפחה כולה חצויה. פוליטית וגיאוגרפית. הבכור יאסר הגיע ראשון לסוריה כסטודנט בשנת 1981, ומאז קבע שם את ביתו. 17 שנה אחר כך הצטרף אליו מדחת. שניהם בנו בית בעיירה ג'רמאנה ליד דמשק, הקימו משפחה והביאו ילדים לעולם. מדחת התחתן עם הַדִייה, בת מג'דל שמס, ולשניים נולדו שני ילדים: ג'ולאן (גולן), בן 17, וראמה (רמה), בת 13. בכפר הולדתם נותרו הוריהם, שהלכו לעולמם בשנים האחרונות, וחמישה אחים.
הסב נפצע מכדור בידו. בנו סאלח, אביהם של השניים, התגייס לצבא הסורי אף שהיה בן יחיד ופטור משירות. הוא שירת ביחידת תותחנים שהוצבה ליד דמשק. גם מצד האם נרשמה מורשת קרב משפחתית. אחיה, אסעד אלווילי, נעצר בידי כוחות צה"ל ב־1972 וריצה שלוש שנות מאסר על פעילות חתרנית.
גזרת הגבול בין ישראל לסוריה יציבה באופן יחסי, אבל מתחת לפני השטח רוחשות גחלים. זהו העידן שאחרי המלחמה בסוריה, וטעה מי שחשב כי הוא יביא עמו שקט לאזור. את מקומם של הפלגים הסונים, רובם צאצאים או בני דמות של ארגון אל־קאעידה, תפסו צבא אסד, חיזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים, כל אחד לחוד, ולעתים גם יחד.
שלושתם מבקשים להפוך את הגבול, ובמיוחד הגזרה המקבילה למג'דל שמס, בסיס פגיעה בישראל. ישראל צופה במתרחש, וכאשר היד העוינת קרבה, היא נוהגת לנשכה. על פי הדיווחים, כך הרג צה"ל בשנים האחרונות קרוב לעשרה פעילים שונים. רובם חוסלו מהאוויר בזמן שנסעו במכוניתם. אחרים נורו בכינון ישיר. מדחת סאלח הוא האחרון והבכיר בהם.
תחריר, צעיר ודתי, נפצע באורח קשה ומת אחרי כמה ימים. שש וחצי שנים לפני כן נהרגו שני אחיו, נזיה ות'אאר, בעת שניסו להטמין מטעני נפץ באותה גזרה. מדחת הכיר היטב את שלושת האחים. את תחריר הוא פינה בעצמו, יחד עם בנו ג'ולאן, לבית החולים. אבי השלושה, ווליד מחמוד, היה אסיר ביטחוני, והוא בילה עם מדחת שנות מאסר בכלא. בהחלט אפשר כי מותם, בזה אחר זה, דחף אותו לידי מפעיליו.
אפילו במלחמה בסוריה ישראל תמכה בטרוריסטים. היא פתחה להם בית חולים ליד קו הפסקת האש, ללוחמים של ג'בהת א־נוסרה (ארגון ג'יהאד סורי הנחשב שלוחה של אל־קאעידה - ג"ח). כולם יודעים את זה. היא תמכה בג'בהת א־נוסרה עד הפסקת האש. העבירה להם נשק וכסף. זה לא היה סודי, הרבה אנשים מאצלנו ומהצד הסורי ראו".
"אנחנו מתנגדים, כי זה מסרטן. היו הפגנות אלימות, פיזרו אותנו בגז מדמיע. מדחת דיבר על זה הרבה בטלוויזיה הסורית. ישראל גם רוצה לעשות בחירות בפעם הראשונה למועצה שלנו. עד היום מינו את ראש המועצה. משרד הפנים מינה אותו. ניסינו לסכל את זה בהפגנות. אנחנו לא רוצים בחירות ישראליות, זה לא ישראל פה, זה אדמה סורית. גם על זה הוא דיבר שם. וגם על האסירים שלנו, והמצב שלהם בכלא. מדחת הרים את הקול של רמת הגולן בזירה הבינלאומית ובזירה הערבית, וישראל לא רוצה את זה".
יש לווהיב סאלח מכרים יהודים באזור הצפון, רובם מתוך קשרי העבודה שפיתח כסוחר פירות. חלקם התקשרו או באו לנחמו. יהודים באו להשתתף באבלו, פלסטינים הגיעו להוקיר את זכר אחיו. עצרות זיכרון התקיימו גם בתימן, בביירות, בגדה המערבית ובעזה. משלחת פלסטינית הגיעה למג'דל שמס כדי לנחם.
שניהם נלקחו לחקירה שנועדה לוודא כי אין בכוונתם ליזום פיגוע נקם. החקירה הייתה הכרחית, ועדיין, ווהיב סאלח אינו הבן אדם שיעשה את זה. באותה חקירה אף ביקש ממנו החוקר להסיר את הדגל.
התרעות פיקוד העורף