ולמרות זאת, כשהגיעה העת למנות ראש מל"ל (המטה לביטחון לאומי) חדש, נתניהו העדיף תחילה את נגל כממלא מקום. “הייתי סגן ראש המל"ל וראש האגף הביטחוני־אסטרטגי כשיוסי כהן הודיע שהוא עוזב", נזכר נגל היום. “בתחילה הפכתי לממלא מקומו, היה לי ברור שזה לשבוע־שבועיים, אז אפילו לא הבאתי את החפצים שלי לחדר שלו.
"ואז נתניהו ביקש שאגיש לו רשימת מועמדים לתפקיד. הוא הסתכל עליה ושאל, למה אתה לא בפנים? אמרתי לו שלדעתי הוא צריך דמות מוכרת יותר. רק חצי שנה אחר כך נתניהו זימן אותי לבלפור. ידעתי שהפעם הוא יבקש שאהפוך מממלא מקום לראש המל"ל, אבל אני כבר לא רציתי בזה. אפילו הבאתי את אשתי שתשגיח עליי שלא אגיד לו כן, כי לא פשוט לסרב לראש הממשלה".
"מעט מאוד אנשים מכירים את הצד הרך של נתניהו. יצא לי לראות איך הוא הרג את העולם כדי לעזור ליריב מושבע שהבת שלו חלתה והיה צריך להשיג לה רופא ותרופות. אני חושב שברמת האינטלקטואל, הידע והכריזמה אין לו תחליף. הייתי איתו בעשרות פגישות, במקומות שמתכנסים בהם שועי עולם, וכשביבי היה נכנס לחדר, אנשים עזבו הכל ורצו אליו. לכל מקום שהגענו אליו הוא התקבל בכבוד מלכים".
מי שהיה חצי ראש ממשלה לרגע קל ומכהן כיום כעמית בכיר ב־FDD - מכון המחקר האמריקאי להגנה על דמוקרטיות, כתב ביחד עם יונתן שנזר, המכהן כסגן הנשיא במכון, את הספר “העימות בעזה 2021" (הוצאת ידיעות ספרים). מדובר במסמך המקיף הראשון על מבצע שומר החומות, ששנזר כתב את גרסתו האנגלית ונגל היה אחראי לגרסה העברית.
הספר הוא לא מהסוג שלוקחים למיטה לקריאה בשבת בבוקר, אבל הוא מיטיב לגולל את אירועי 11 ימי הלחימה, מנתח את כישלון ההסברה הבינלאומית, מציג תיעוד מטריד של החיים בעזה מתחת לפני השטח ובעיקר חושף את התפקיד המרכזי של איראן בניהול חמאס ובליבוי הסכסוך בעזה ובלבנון.
זו לא הפעם הראשונה שנגל ושנזר משתפים פעולה. השניים פעילים במאבק מול הגרעין האיראני שמוביל ה־FDD ובשנים האחרונות פרסמו עשרות מאמרים משותפים על הפוטנציאל הנפיץ של עזה וחמאס.
“בעקבות העימות האחרון במאי 2021 ומתוך הבנה שיהיו בעתיד עוד עימותים, הוחלט ב־FDD לכתוב ספר בנושא", מבאר נגל. “יונתן הגיע לארץ ושנינו ביקרנו בכל המקומות שנגעו למבצע שומר החומות ותחקרנו את הגופים והאנשים שניהלו את הלחימה בפועל ומאחורי הקלעים".
"חמאס העלה לשם את כל מי שהתנגד לתוצאות הבחירות, ושלח אותו למטה בדרך הרבה יותר מהירה. פעילי חמאס נכנסו לבתים ולמשרדים, גרמו לאנשים נכויות קשות, שרפו, הכו ועינו ויצרו דיכוי נוראי כדי לנצח בבחירות. חמאס רצה להיבחר בדרך הזאת גם ב־2021 ולא הצליח, ולכן כשהבחירות בוטלו, הוא פנה להבעיר את ירושלים והגדה. אם הבחירות היו מתקיימות, אולי לא היה לנו עימות, אבל היינו מקבלים את חמאס כשלוח של איראן בשטחי יהודה ושומרון".
בעוד מקובל להתייחס לסכסוך בין ישראל לחמאס כרצף התפרצויות, נגל ושנזר מזהים בספרם דינמיקה מאורגנת מתחת לפני השטח שאיראן מנהלת מול ישראל. “70% מתקציב חמאס מגיע מאיראן", אומר נגל. “חמאס צריך כסף, ואם הוא לא יעשה מה שהאיראנים אומרים, הוא לא יקבל אותו.
"בשביל האיראנים חמאס זה כסף קטן, אבל לחמאס זה הון תועפות. אז נכון שהכסף לא מחייב את הנהגת חמאס לקבל אישור מטהרן על כל החלטה קטנה, אבל בדרגים הגבוהים, ובעיקר בסבבי הלחימה ובמבצע שומר החומות, הארגון מתנהל על פי הוראות המשטר האיראני, הדוגל בהשמדת ישראל כיעד אסטרטגי".
לא רק כספים מקבל חמאס מטהרן. נגל ושנזר מזהים מאמץ מצד ארגון הטרור להשיג נשק מתוחכם בעזרת האיראנים וגם את תמיכת הארגונים הבינלאומיים שמבטיחה עוד ועוד סבבים של אלימות.
"מה עשו האיראנים? ירו בתגובה על בסיס בעיראק וטענו שמדובר בבסיס שהמוסד מאמן בו את הכוחות הכורדיים. זה כמובן לא היה ולא נברא, אבל בטהרן היו חייבים להראות שהם מגיבים איכשהו, בפרט כשבפעם הקודמת כשהם רצו לנקום, הם ירו 40 טילים מסוריה לישראל, 38 מתוכם בכלל לא הצליחו להגיע לשטחנו, וישראל השמידה את כל הסוללות שמהן שוגרו הטילים וגם לקחה על זה אחריות".
סיפור מבצע שומר החומות בספרם של נגל ושנזר מתאר גם את הפער בין האירועים בשטח להצגתם בתקשורת המערבית. “התקשורת נכשלה כישלון חרוץ בסיקור האירועים בעזה", אומר נגל בצער. “יש פער תהומי בין איך שהמלחמה נראית בזירה הבינלאומית לבין מה שקורה בשטח בפועל.
"זה מתחיל בתקשורת הישראלית, שלא תמיד מתמקדת במה שקורה באמת, כמו שימוש במגינים אנושיים וירי חסר הבחנה על אוכלוסייה אזרחית, ובוחרת לדווח על טעות שגרמה להרג מצער של חפים מפשע, או הרס מבנים שאינם צבאיים. מהתקשורת הישראלית זה מתרחב לזירה העולמית.
"למרות שיש לנו הישגים צבאיים מרשימים, אנחנו מפסידים בתקשורת, כי בכל רחבי העולם ישראל היא הרעה, הגוליית, ההורגת, וחמאס הוא המסכן והמדוכא. לא מעניין את אף אחד מי פתח במלחמה ומי יורה טילים סטטיסטיים על אוכלוסייה אזרחית, גני ילדים ובתי ספר. אנחנו כל הזמן מנצחים בקרבות אבל מפסידים במלחמה.
"ברגע שסנוואר שם על הכתפיים שלו ילד עם בנדנה על הראש ואומר ‘אנחנו ניצחנו', הוא משיג את תמונת הניצחון. ולא משנה שאיזה ניצחון ואיזה נעליים, העם שלו סובל, אין אוכל בעזה, המנהרות חוסלו, התחמושת איננה, נהרגו לו מאות לוחמים, וכיפת ברזל יירטה את הרוב המוחלט של הטילים שלו. חמאס ניצח כי הנרטיב שלו מול העולם הוא שמדובר בארגון מדוכא".
"הסיכוי היחיד להצליח בתחרות זה ישראל המתקדמת, הטכנולוגיות, הווילה בג'ונגל, נגד משטר הפקידים של הרפובליקה האסלאמית באיראן. זה אפילו לא העם האיראני, כי הוא לא מסכים עם ההנהגה. רק בדרך הזו יש לנו סיכוי לנצח גם בתקשורת. צריך לחדד את המסר שאיראן היא האויב שמסתתר מאחורי חמאס.
"אבל בפועל יש לנו תוכניות אסטרטגיות נפלאות לתקיפה עתידית, אנחנו יודעים כמה מטוסים, איזה פצצות, לאן ישלחו את הגדודים, ודווקא בתקשורת, שדה הקרב המשמעותי ביותר כיום, אין לנו שום תוכנית. ישבנו אתמול בדובר צה"ל. הם חבר'ה נחמדים, אבל הם ממש לא אלו שאמורים לטפל בנרטיב הישראלי. התפקיד שלהם הוא להסביר את צה"ל, לא את ישראל. גם מטה ההסברה הוא אנשים טובים בגוף חלש. אף אחד שם לא מבין שברגע שאתה מתחיל להסביר, אתה מפסיד".
"וגם אם נכבוש את עזה, מה נעשה איתה? ממשל צבאי? ניתן להם חינוך, בריאות? ישראל לא רוצה לכבוש את עזה, כי היא לא רוצה לקבל אחריות על 2 מיליון פלסטינים. ישראל רוצה וצריכה להרתיע אותם כדי שהעימות הבא יהיה כמה שיותר רחוק ושחמאס ייפגע כמה שיותר. אם טהרן תבין שכשאנחנו נלחמים בחמאס, לא רק חמאס חוטף אלא גם איראן, נשיג הרתעה משמעותית".
"על פי מקורות זרים, מי שביצע אותם היה גורם חיצוני, אבל האיראנים מתחילים להבין שיש מחיר למה שהם עושים באזור שלנו. קוראים לזה ‘המערכה להחלשת איראן'. והיא צריכה להתבצע בכל הממדים: כלכלי, צבאי, סייבר, תודעה, סנקציות, ובכל הכוח. אנחנו אומרים לאמריקאים, אל תעשו עם איראן הסכם, תפעילו עליה לחץ כלכלי כבד ותניחו איום צבאי אמין על השולחן, לא רק על העם, על המנהיגים, על המשפחות שלהם, על הרכוש והכסף. רק כך האיראנים יבינו שגם הם מטרה בלוח המשחק".
בתקופת השאה, חרף שחיתות המנהיגים, העם האיראני פרח והתעצם. התרבות שגשגה, גם הכלכלה ותחושת הביטחון. היום העם האיראני עני, חלש ומדוכא. אם המנהיגים היו מנתבים את משאבי המדינה לטובתו, איראן הייתה יכולה להפוך לאחת המעצמות החזקות באזור. אבל למועצה העליונה בטהרן תוכניות אחרות, ובעטיין 80 מיליון איש דוהרים בעל כורחם למציאות הרסנית.
נגל היה ראש צוות המומחים הישראלי שעבד משנת 2012 ולאורך שלוש שנים מול צוותי המשא ומתן בהסכם הגרעין. תפקידו היה להסביר מדוע ההסכם הקודם גרוע, ולנסות לשפר חלקים ממנו כדי שאפשר יהיה להתקדם בהסכם החדש שהוצע. ב־2015 נחתם ההסכם. מאז היו עליות וירידות, טראמפ פרש מההסכם ב־2018.
לאחר חילופי הממשל בארצות הברית, ממשל ביידן חזר למשא ומתן על ההסכם. לאחרונה הופסקו המגעים בשל דרישת השגריר הרוסי להחרגת הסנקציות הכלכליות שהוטלו על מדינתו בשל הפלישה לאוקראינה מהסחר עם השוק האיראני. שבועיים קודם לכן הודיעו האמריקאים שישקלו להיענות לדרישה האיראנית להחריג את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור.
נגל איננו איש בשורה. “במשא ומתן על הסכם הגרעין יש שלוש אפשרויות: הסכם טוב, הסכם רע וויתור על ההסכם", הוא אומר. “כולם מסכימים שהאידיאל הוא הסכם טוב בלי העשרה, בלי מים כבדים ובלי מסלול שיוביל את איראן לפצצה. אנשים יפי נפש אומרים: האיראנים לא יסכימו לזה לעולם, ואני אומר: לא יסכימו, אז לא יהיה הסכם".
"נתניהו אמר לו, ההסכם שאתה מוכן לחתום עליו עכשיו הוא גרוע לישראל. ואובמה אמר, נכון, אבל רק בעוד 13 שנה האיראנים יהיו במרחק אפס מפצצה, ואני מאמין ומקווה שעד אז האיראנים יבינו שלא כדאי להם ללכת לגרעין. ואז נתניהו עצר אותו ואמר לו, לך מותר להאמין ולקוות, אבל אני לא יכול לבסס את עתיד העם היהודי על אמונות ותקוות. זה ההבדל בינינו לבין האמריקאים. לצערי, ההסכם החדש שביידן מוכן לחתום עליו הוא הרבה יותר גרוע מקודמו".
"כך למשל, כשהאיראנים שאלו איזה ערבויות יקבלו כדי שהאמריקאים לא ייצאו מההסכם, הם קיבלו נייר נפרד שבו נכתב שהם אלו שיקבעו אם האמריקאים והבריטים ייצאו מההסכם. וכשהם יקבעו זאת, לפי קריטריונים משלהם, יהיה מותר להם להעשיר אורניום ל־60% ולהתקין אלפי צנטריפוגות מתקדמות, והאמריקאים הסכימו לזה.
"אחד הדברים הטובים שהיו בהסכם הקודם הוא הפיקוח חסר התקדים של סבא"א. במהלך שבע השנים שחלפו, סבא"א מצאו ארבע הפרות גדולות מצד האיראנים ודרשו את תגובתם. אבל האיראנים לא מוכנים לתת תשובות לשאלות הללו. אז מה שווה הפיקוח אם גם כשמוצאים משהו, לא עושים כלום?".
“זוהי דוקטרינה חכמה", מנתח נגל. “והיא זו שמובילה את האיראנים לדרישות אבסורדיות במשא ומתן, כי הרי האמריקאים משתוקקים להגיע להסכם. היטיב לנסח זאת ראש צוות המשא ומתן הרוסי, שהתראיין לאחרונה ואמר, ‘אנחנו וחברינו הסינים עזרנו לאיראנים להגיע להסכם שהם לא חלמו עליו בחלומותיהם הוורודים ביותר'. הפעם טהרן מקבלת הרבה יותר ממה שהיא דרשה בעבר, ועדיין היא רוצה עוד ועוד. ולמה? כי היא מבינה שאפשר לסחוט את האמריקאים".
"זה מזכיר לי שב־2018, כשטראמפ ביקש לצאת מהסכם הגרעין, האירופים אמרו שהם הצליחו להגיע לדיל עם האיראנים, כי הם הבטיחו לא לפתח טילים בטווח של עד 2,000 קילומטר. מה זה אומר? שישראל והאמירויות בסכנה ורק אירופה וארצות הברית בטוחות ומוגנות. וזה בדיוק הסיפור הפעם. משמרות המהפכה אולי יתחייבו לא לתקוף כוחות אמריקאיים במפרץ, אבל לגבי ישראל ושכנותיה אין שום התחייבות. אם ההסכם יתקבל, המשמעות תהיה שהחותמים עליו קודם כל דואגים לעצמם, ושהעולם יישרף".
"בפגישות שהיו עם אובמה, אפשר היה לחתוך את הקרח בחדר בסכין, אבל טראמפ היה חביב, שמר על אווירה חמה והיה קשוב וענייני. בפגישה שבה נתניהו ביקש מטראמפ להכריז על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, טראמפ אמר לו, ‘אני נוטה להסכים, כי מבחינתי עיר הבירה של ישראל היא ירושלים, אבל האנשים סביבי אומרים לי שיהיה בלגן, יתקיימו הפגנות ענק, השטח יבער ואנשים ימותו'. ביבי אמר לו, זה ממש לא מה שיקרה. נכון, יהיו קצת הפגנות, ישרפו קצת דגלים, יהיה קצת רעש, אבל אחרי כמה ימים הכל יעבור לסדר היום. וכך באמת היה".
התרעות פיקוד העורף