חברו של רס"ן בר פלח: "היה מלח הארץ אמיתי, ציוני שאהב את הצבא ואת השירות"

"הכרתי אותו מגיל 11, הייתי כמו אח גדול בשבילו, מנטור. בר נכנס לי ללב בתור נער, והיינו בקשר עד יומו האחרון", אמר ימין בפתח השיחה. "אני הייתי מנהל תחום נוער בשכונות הרצף בנתניה. בר בתור ילד גדל בעמידר, וכשהייתי מדריך נוער הוא הסתובב לי בין הרגליים. חנכתי אותו במשך שנים, ועם השנים הוא הצטרף לקורס מדריכים צעירים, ולאחר מכן הוא היה מדריך של קבוצות. חשפתי אותו לעולם הגלישה, עשיתי קורס לנוער של גלישה והוא גלש עד יומו האחרון, היה איש ים".

לשאלה האם בר גדל בשכונות בעלות מעמד סוציו-אקונומי נמוך, השיב ימין כי אכן מדובר היה בשכונות עם אוכלוסיה קשת-יום: "אבל בר לקח את כל המצב הזה בעשר אצבעות ועשה מהלימון לימונדה, היה 'הטופ של הטופ'. אם הוא עשה משהו, ידעת שהוא יהיה הכי טוב בו. אם הוא היה בצבא, הבנתי שהוא היה הכי טוב. ליוויתי אותו כשהתגייס, והוא התייעץ איתי האם ללכת לקרבי או לא, ואני, שהייתי לוחם, אמרתי לו שאין כמו החוויה. גם בתור מדריך נוער, רצית שיהיה לך אחוז גיוס גבוה, ושהם ילכו ליחידות קרביות, והיום קיבלתי סוג של סטירה ואמרתי 'יואו, למה התערבתי בדברים כאלה, למה באתי ואמרתי להם ללכת ליחידות קרביות', ביני לבין עצמי".

המרואיינים שאלו בנוסף האם רס"ן בר פלח התייעץ לגבי חתימה בשירות קבע, ועל כך ענה ימין כי "הוא הלך לקצינים, ולפני שלושה שבועות - חודש, הוא סיפר לי שהוא היה בארה"ב מטעם הצבא, וכל מיני דברים כאלה שאני לא יודע אם מותר לפרסם אותם. אני המלצתי לו לצערי להמשיך בקבע, כי לא קל היום בחוץ ואני יודע מה קורה לחבר'ה צעירים שיוצאים מהצבא - כולם מחפשים את עצמם. אבל בר היה מצליח בכל מקום שהוא היה הולך אליו, אז אני מאמין שאם הוא היה חי וממשיך בדרכו, הוא היה מגיע הכי רחוק שאפשר. כשאומרים מלח הארץ, אפשר להגיד על כל בן אדם, אבל הוא היה מלח הארץ אמיתי".

עוד הוסיף באותו נושא ש"מדובר בלוחם ביחידה קרבית, בסיירות. לדוגמא, בשנה שעברה הוא ארגן ערב ראש השנה לניצולי שואה, בין כל הלחץ שיש לו, לימודים, צבא והכל, ערב לניצולי שואה. הוא מהאנשים שישנים שעתיים בלילה".

לנושא הסכנות שבשירות הקרבי, סיפר חברו של רס"ן פלח כי "הוא אהב את האקשן, הוא היה חי את זה. ציוני אמיתי שאהב את הצבא את השירות. הוא היה הגאווה של המשפחה. אני פה מחוץ לבית, ויש פה המון חברים. אתה שומע סיפורים, וכל אחד מנקודת מבט אחרת, אבל יצא לי להיות בכל הצמתים האלה. אפשר להגיד שאני הכרתי לו את כל החבר'ה שגולשים איתו, והם החבר'ה שהוא עשה איתם את הטיול שאחרי צבא, ואת מרכז אמריקה, ועוד כמה טיולים, ופתאום אתה שומע את הסיפורים ואתה מבין, הוא תמיד בלט, איפה שהוא לא היה".