וכותרת המשנה: “לא משנה כמה ניסיתי להתחמק, החופשה בדרום איטליה הייתה מלאה בתקריות פילושמיות לא רצויות. אולי פשוט תעזבו אותנו בשקט?".
העובד במקום הלינה בסיציליה אמר לו: “איי לאב יזראל. ג'וּז אר ד'ה צ'וזן פיפל". הבעלים של המקום אמר: “אול איזראליז אר סו ביוטיפול אנד סמארט. איזראליז הב סו מני טאלנטס". בעלת המקום הוסיפה: “איזראל איז ד'ה לייט אוף ד'ה ווסטרן וורלד". בחנות בפאלרמו אמרה להם אישה צעירה, כשהיא שמעה שהם מישראל: “יו גאייז אר גרייט".
“לקחתי את הבן שלי וברחתי משם", כותב ניסן שור, ובעוד אני תוהה אם זו רשימה הומוריסטית, מגיע השלב החינוכי, וניסן שור מסביר: “אבל מה עם הג'נוסייד? כן? לא? פשעי מלחמה? שמעתם על זה משהו? איפה המצפון שלכם?".
אני בכל זאת תוהה שמא בכל זאת הכתבה נוטפת הומור שפספסתי בחוסר תחכומי, והיא הומורסקה רוויית לעג לאותם ישראלים שמצפים לשנאה כלפיהם, ובזים למי שאוהב את ישראל ואת זכויות האדם לא.
כותב המאמר מבהיר: “לא מעוניינים ברומנטיזציה הפילושמית שיש לה דימוי יהודי שלא קשור למציאות. זכותי להיות אדם פרטי שלא מייצג את הממשלה והמדינה? הזכות הזאת נלקחה ממני בגלל ביבי וחבורת המופרעים הקיצונים שלצידו".
ראשית, הוא בלם את ההתקדמות האחרונה לקראת הסכם הפסקת אש ועסקת חילופי שבויים בעזה, שכן מנהיגי חמאס הבינו מיד שהם יכולים להקשיח את דרישותיהם ובכל זאת לזכות במדינה. כמו כן, המהלך הפקיר את יתר בני הערובה הישראלים בידי חמאס האכזרי, שמרעיב למוות במכוון את בני הערובה שנותרו בחיים".
מדובר במסמך עם נקודות רבות ונימוקים ברורים, והוא מסיים בקריאה למאות המיליונים שמקשיבים לו: “כמו כן, אנו קוראים לנוצרים בכל מקום לפעול ולהתפלל בהתאם לעמדה עקרונית ומוסרית זו, ובמיוחד לפנות אל קהילותיהם ואל מנהיגי מדינותיהם בנוגע לשגיאות ולסכנות שבהכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית. כעת הזמן להתפלל בנאמנות למען שלום ירושלים".
מסמך כזה היה צריך להיות מצוטט במהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה. את דיוויד פארסונס ומנהיגים אוונגליסטים אחרים בעולם היו צריכים לראיין במהדורות שישי בטלוויזיה כדי שיספרו על תמיכת מאות מיליוני הנוצרים האלה בישראל, אבל כמובן, יש גבול לכמה ערוצי הטלוויזיה יכולים להרגיז את קהל הצופים שלהם.
ממש לאחרונה פורסם שג'וליה סבוטינדה, הידועה בדעותיה הציוניות־נוצריות, ואשר מבינה את הקשר ההיסטורי והדתי של העם היהודי לארץ ישראל, עוררה עניין בינלאומי לאחר שהתבטאה באירוע פומבי כי: “אלוהים סומך עליי שאעמוד לצד ישראל".
סבוטינדה היא השופטת היחידה בבית הדין שהתנגדה בנימוקים משפטיים מוצקים לכל הצווים שהוצאו נגד ישראל. היא הייתה בעד ישראל אפילו כאשר אהרן ברק, השופט הישראלי בהרכב, הצטרף להחלטות אנטי־ישראליות כגון הדרישה שישראל תחקור ותעניש קריאות לרצח עם ותאפשר הכנסת סיוע לרצועת עזה.
נכון שהסכנה מצד שונאינו הברוטליים קיימת, ונכון שאינטלקטואלים מושחתים על ידי השמאלנות מסכנים אותנו ואת בני האדם בכלל, אבל אם אתם בחו"ל ושואלים אתכם מהיכן אתם, ואתם עונים “ישראל", ואז מפגינים כלפיכם תמיכה ואהבה, דעו שנתקלתם באנשים שחושבים נכון, ויש הרבה מאוד כאלה.
התרעות פיקוד העורף