כמומחה לחשיבה הפלסטינית ובמיוחד הטרוריסטית אשפוך אור מדעי על הסוגייה הקשה שבמחלוקת – האם עלינו לשאוף להסכם עם חמאס או לשלוט ברצועת עזה. ספויילר: הימין צודק באשר לצורך להשתלט על הרצועה ואילו השמאל צודק בצורך לשתף פעולה עם אבו מאזן.
מהי הנפש החמאסניקית? חמאס הוא ארגון שחינך את אנשיו מלידה להקריב את עצמם ולהיות שהידים. אלה שפלשו בשביעי באוקטובר לישראל לא היו צבא מאורגן שרוצה לנצח. הם היו טרוריסטים חדורי רצון להרוס ולנקום, לא שונה בהרבה ממחבל מתאבד – פחות חשוב היה להם גורלם האישי. לאחר שנתיים של לחימה כששדרת הפיקוד שלהם קרסה הם עדיין נלחמים ולא נכנעים – גם את זאת לא צפינו. הפנטזיות של הביטחוניסטים ובראשם אמיר אביבי שאם נכתר אותם ונציע להם כסף ומעבר בטוח לחו"ל הם ייכנעו מבוססות בעיקר על משאלות לב שסיכוייהן להתגשם קלושים. דרך אגב, ראש הממשלה כבר הציע להם הצעות כאלה שלא יצא מהם דבר.
אז מה הם רוצים? החשיבה שלהם הינה משיחית ורצונותיהם ברורים: שישראל תיסוג לגמרי והם יחזרו לשלוט בעזה כפי שהיה עד השישה באוקטובר 2023. הם לא יתפשרו על פחות. ומה עם החטופים? הם הרבה יותר טובים מאתנו במשא ומתן. הם עוקבים במדויק אחרי הלחץ הציבורי על ממשלת ישראל, על הפגנות משפחות החטופים ומקווים להתיש בדרך זו את ישראל. אכן, ישראל מוכנה עם הזמן להתגמש יותר ויותר. על כן הם לא ממש נוטשים את המשא ומתן אלא מעניקים לנו רוב הזמן את האשליה שעוד מאמץ קטן והחטופים ישוחררו. זה חכם מצידם ללא ספק וכפי שכתבתי פעמים רבות הכישורים החברתיים שלהם עולים על שלנו עשרות מונים. אבל לשחרר את כל החטופים בהסכם? זה ניתן היה לצפות ממדינה מערבית לא מחמאס. הם הסכימו בעבר לשחרר חטופים משום שחשבו שישראל לא תחזור ללחימה לאחר הפסקה ארוכה. כאן הם טעו. אבל הם ידעו שגם חטוף אחד (ראה גלעד שליט) יזעזע את ישראל בדיוק כמו 50 חטופים כך שכל עוד יש חטופים בידם יש להם תעודת ביטוח. הם יודעים שישראל מתכוונת לנקום בהם - בדומה לחיסול רוצחי הספורטאים במינכן שנים לאחר הרצח - ותמשיך לרדוף אחריהם גם לאחר כל הסכם. הם כבר בחרו להיות שהידים, אין להם מה להפסיד ועל כן הם כל כך חזקים במשא ומתן. מעבר לעובדה שישראל לא תוכל לעולם להיענות לכל דרישותיהם ולהחזיר את המצב לקדמותו טרם הטבח. שורה תחתונה: הם לא ישחררו מרצונם את כל החטופים אם משום שהם רוצים תעודת ביטוח ואם משום שישראל לא תוכל להיענות לדרישותיהם שמסתכמות בכניעה מלאה.
השתלטות על עזה אינו עניין פשוט: הצבא קטן, לוחמנו מותשים והמחיר בהרוגים ופצועים יהיה גבוה. לאחר שנתיים של לחימה בעזה עלינו לחשוב בציר זמן ארוך יותר ממה שאנו עושים כעת. כלומר, השתלטות על עזה תיקח מספר שנים - תהליך איטי והדרגתי שבו יש לנו יתרון משום שאנו בכל זאת צבא מסודר אל מול ארגון גרילה שמפקדיו נהרגו והוא מותש לא פחות מאתנו ונלחם מתוך מנהרות. אילו היו לנו מספיק כוחות ניתן היה לקיים ממשל צבאי וללכוד את המחבלים ולחסלם באופן מהיר יותר. זה וודאי לא המצב. עלינו לחשוב בצורה יצירתית משום שמדובר בעבודה מול אוכלוסייה אזרחית. האם ניתן לספק להם מזון באופן שתוציא עניין זה משליטת חמאס? איך יוצרים רשת של שיתופי פעולה והלשנות עם האוכלוסייה שיעזרו לנו לאתר את הטרוריסטים? אך מוציאים מידי חמאס את ערוצי התקשורת שלהם (על כך במאמר קודם) ועוד. בגדה הצלחנו בכך ואנו צריכים פשוט יותר זמן ואורך נשימה.
תזכורת: במלחמת לבנון הראשונה 1982 היו תוכניות מסודרות לכיבוש בירות כדי להכניע את יאסר ערפאת ואנשיו שהתבצרו בעיר. באותם ימים אריק שרון היה שר הביטחון, בגין ראש הממשלה ורפול הרמטכ"ל. חטיבה שלמה של צנחנים סירבה להתגייס ומילואימניקים חשבו לפגוע בעצמם כדי לא להיכנס לבירות. התאמנו על מודל של בירות והצפי היה שלכוחותינו יהיו אלף הרוגים. השיר המפורסם באותם ימים היה "בוא אלינו אווירון, קח אותנו ללבנון, נלחם בשביל שרון ונחזור בתוך ארון." מחבלי חמאס אינם אנשי אש"פ, הם הרבה יותר משיחיים ועל כן אובדניים ולכן הסכם בדמות אותו הסכם שהושג לבסוף שבו ערפאת ואנשיו הוגלו לתוניס לעניות דעתי לא יהיה אפשרי.
היום שאחרי: כעת מי ששולט שלטון אזרחי ברצועה זה חמאס. אבו מאזן עם כל מגרעותיו טוב עשרות מונים מחמאס. בגדה יש שיתוף פעולה ביטחוני שהלוואי שנגיע למצב זה בעזה. מדוע לא לאפשר לאבו מאזן לשלוט בעזה אולי בעזרת מדינות ערביות מתונות ו/או מדינות אירופאיות שיסכימו לעזור? מדוע החרם הזה שעושה ראש הממשלה על אבו מאזן ללא כל היגיון? ביבי רוצה שלטון אחר שלא יחנך את אזרחיו לשנאה. האם ניתן להבחין היום מי מהפלסטינים שייך לחמאס, לרשות הפלסטינית והאם בכלל יש חובבי ציון שלא נגועים בשנאה? במקום זאת הצעתי במאמר קודם כיצד יש להילחם מלחמת חורמה בהסתה – מה שאנו לא עושים גם בגדה – משום שללא הסתה בחברה מסורתית קולקטיבית שהכל קורה "בכיכר העיר" לא יהיה טרור.
אני הולך לומר דברים כואבים: אילו הילד שלי היה חטוף הייתי מתנהג בדיוק כמו משפחות החטופים. אילו הייתי חטוף סביר להניח שהייתי רוצה למות מאשר לגווע ברעב לאורך שנים. זה כמובן עניין של בחירה אישית, כוחות נפש וכדומה. לעניות דעתי, המדינה צריכה לנסות לחלץ אותם על אף הסיכוי הנמוך שמבצע כזה יצלח. האופציה השנייה האיומה הינה להניח להם לגווע במנהרות. זאת משום שחמאס לא יוותר לעולם על כל החטופים והאופוזיציה לממשלה היא תמימה ולא מבינה זאת.
מילה על המתווכות שגוזרות קופון ככל שהמשא ומתן נמשך והן מצטיירות בעולם כמיטיבות. האינטרס הברור שלהן הוא לייצר אשליה שעוד קצת מאמץ ויהיה הסכם. ערוץ 12 לא מבין זאת וממשיך להשלות את הציבור ומציג את דבריהן של המתווכות שיש התקדמות פעם אחר פעם מבלי ללמוד ולהפנים דבר. כך קטאר שתמכה ותומכת בחמאס ללא סייג משחקת תפקיד מתווכת. נדמה לי שצריך להפסיק את המשא ומתן עם חמאס שזה זמן רב מניב רק אשליות ומעלה את קרנן של המתווכות. הפתרון הינו מצד אחד ניסיון לשחרר את החטופים ומצד שני השתלטות על הרצועה לצד שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית והעברת הסמכויות אליה באופן הדרגתי.
לסיום, לכל מי שחושב שאנו מפסידים בינתיים הסכם שלום עם ערב הסעודית, אינדונזיה ומדינות ערביות נוספות צריך לומר שהסכם אתן ללא ניצחון בעזה יהיה הרבה יותר חלש מהסכם לאחר הניצחון. ככה זה בעולם הערבי, אוהבים את החזקים והמנצחים.
התרעות פיקוד העורף