שיא של עזות מצח נראה בכתבות שבהן צעירים חרדים שאינם לומדים תורה מעיזים להציב לצה”ל ולמדינה תנאים לגיוסם, ועוד שואלים “מה יצא לי מזה?”. את החרפה הזו הגיע הזמן לסיים.
הדמוקרטיה הישראלית נמצאת כיום תחת איום קיומי מפני ממשלת הבלהות שקמה עליה להחריבה. אך מעבר לזה, יש בדמוקרטיה הזו כשל אחד גדול: ההשתמטות ההמונית והשיטתית של מגזר שלם מגיוס לצה”ל.
הכשל החמור מלווה אותנו מאז קום המדינה כמעט, והוא הלך וצבר תאוצה בשני העשורים האחרונים, שבהם ידוע לכולם מי היה ראש הממשלה ברוב הזמן. אלא שההתנגדות לכניעת נתניהו לחרדים, במיוחד אחרי אסון 7 באוקטובר, חוצה הפעם מחנות, ובכלל זה גם בקרב אנשי הליכוד.
דרעי, כמובן, אינו היחיד. מדי יום אנחנו שומעים רבנים, פוליטיקאים ועסקנים חרדים הקוראים לציבור שלהם לעבור על החוק, ואין פוצה פה ומצפצף. אותם עסקנים יודעים שהם משתמשים בדבר התורה כקרדום לחפור בו. העסקנים האלה, שמבקשים לשמר את מעמדם ואת כוחם האלקטורלי, מסרבים מצד אחד לכך שהציבור שלהם יישא בנטל, ומצד שני מבקשים ליהנות מתקציבים וממנעמי השלטון.
בעוד חלק גדול מאזרחי ישראל נושא בנטל הכבד של הגיוס לצה”ל והשירות במילואים, מאפשרת המדינה את האפליה בין דם לדם. נראה כי הצורך לגייס את העסקנים החרדים לשורות הקואליציה וההיאחזות בקרנות המזבח שמא תיפול הממשלה גוברים על החובה לאכוף את החוק.
זה, כמובן, אינו מפתיע, כי מה כבר אפשר לצפות מממשלה שרומסת ברגל גסה את עקרונות הדמוקרטיה, שמחוללת הפיכה משטרית, ששריה מצפצפים על בית המשפט ועל היועמ”שית, ושחברי הכנסת שלה מחוללים מהומות אל מול שופטים. בכל מקרה, יש לעצור את תופעת פורעי החוק ברשות התורה, ולפתור אחת ולתמיד את ההשתמטות החרדית.
התרעות פיקוד העורף