חמאס טרם הוכרע צבאית – בניגוד לאמירות הנשמעות בתקשורת. האירוע סיפק הצצה ליכולות הצבאיות שנותרו לחמאס גם כעת, ומדוע הכרעתו כעת היא עניין קריטי שיש להתאמץ להשיגו. בעיקר למול יכולתו להוסיף לנהל לוחמת גרילה מול כוחותינו גם בפרימטר, קל וחומר התקפה/פשיטה לעבר העוטף, וכי מדובר שוב בשאלה של כוונות ולא של יכולות (החלטה שלו ורסנים שיופעלו עליו) שנאמר כבר שלאחר 7 באוקטובר לא חוזרים לגישה המנסה לפרש כוונות.
החטיפה מהווה אצלו, עדיין ולמרות הכל, שיטה אסטרטגית, וסביר שייעשה בה שימוש גם בעתיד.
לוחמת גרילה מסוג זה עלולה לגבות מחירים לא מבוטלים מכוחותינו.
יש כאלו שבוודאי יאמרו כי ההתקפה מעידה שחמאס אינו בגבו אל הקיר. הטענה שלי היא כי לא בדיוק, ויש לבחון את העניין בשני פרמטרים מרכזיים:
חמאס אכן אינו בגבו אל הקיר מבחינה צבאית/טקטית: למרות הפגיעה שחטף, חמאס נמנע עד כה מעימותים עם כוחותינו ושימר את כוח האדם המיומן שלו במנהרות ובקרב הציבור העזתי. שימור זה בצירוף המזון שנכנס ללא הגבלה לרצועה והמרות שעדיין יש לו על הציבור העזתי, אכן מעניקים לו אורך נשימה לנהל לוחמת גרילה למשך זמן ארוך יחסית ולא להיכנע.
חמאס נמצא בגבו אל הקיר מבחינה מדינית/אסטרטגית: בשבועות האחרונים ובפרט מאז המו"מ האחרון שבו חמאס הערים התניות וקשיים על מתווה וויטקוף, הוא החל לאבד את הלגיטימציה לשלטונו ברצועה ב"יום שאחרי" כשמתווה אליה גם הדרישה לפירוקו מנשקו. תחילה היו אלו מדינות המפרץ (ערב הסעודית, האמירויות) שהתנו את כניסתן לרצועה עזה לניהול אזרחי בהתפרקות חמאס מנשקו, לאחר מכן אירופה והעולם המערבי הצטרפו לדרישה של ישראל וארה"ב (כולל מתוך הצורך לאזן את ההכרה הצפויה מבחינתן במדינה פלסטינית), ובשבועיים האחרונים חלה תפנית דרמטית ולדרישה הצטרפו גם המתווכות עצמן, שנתנו עד כה לגיטימציה להישארותו של חמאס ככוח דומיננטי ברצועה ב"יום שאחרי" וסירבו לדון בעניין (קטאר, מצרים וטורקיה).
במלחמות כמו במלחמות, ניתן להעריך בזהירות הראויה, שבסוף דווקא ההיבט המדיני-אסטרטגי הוא זה שיחתום את המערכה, ולו בגלל מגבלות הכוח הצבאי, שהוכחו פעם אחר פעם לאורך ההיסטוריה.
אובדן הלגיטימציה לחמאס של העולם המערבי (שהוא "המקל הגדול" שחמאס חשב שהוא מחזיק כדי לכפות על ישראל לסיים את המערכה) ואובדן הלגיטימציה לחמאס של העולם הערבי (בדגש למתווכות שהיו לו המשענת העיקרית), הם אלו שלהערכתי דחפו אותו כעת להסכמה למתווה וויטקוף ולו כדי לעצור את הסחף במעמדו האסטרטגי ליום שאחרי המלחמה. במובן הזה, בהחלט ניתן לקבוע שחמאס כיום נמצא כשגבו אל הקיר (להבדיל מהשיח הצבאי שם המצב אינו כזה).
אם אכן כך, הרי שהכרעת חמאס עזה קשורה בכלל למישור המדיני/אסטרטגי/תודעתי הרחב ולא לזה הצבאי. דווקא עכשיו היא קרובה מאי פעם, כשההתקפה בח'אן יונס שבה קיבלנו הצצה ליכולות הצבאיות שעוד נותרו לו, המחישו לכולם גם מדוע היא חיונית ויש להשיגה.
מה הנכסים האחרונים שנשארו לחמאס עזה?
היכולות הצבאיות שנותרו בידיו.
הלגיטימציה האזרחית מהציבור בעזה. מדוע? משום שחמאס עזה הוא הריבון הבלעדי באזורים שבהם האוכלוסייה מרוכזת והוא האחראי על המזון ועל שירותי הבריאות שהיא מקבלת.
מכאן, ברור בתהליך לוגי פשוט, שיש להוציא את האוכלוסיה מריבונותו של חמאס בהקדם. הלגיטימציה הציבורית היא מקור כוח משמעותי המספק לו תוחלת להישארותו בשלטון ב"יום שאחרי", ולקיחתה ממנו תייתר את הארגון ולמעשה תסכל את כל מקורות הלגיטימציה שהיו לו בראייתו להישארותו בשלטון בעזה ב"יום שאחרי", וזאת ללא קשר לכוח הצבאי ברשותו.
בניגוד לתווך הצבאי, המשחק המדיני-אסטרטגי אינו רק בין ישראל לחמאס אלא הלכה למעשה בין העולם המערבי והעולם הערבי לחמאס, ובמצב אסטרטגי כזה החטופים מקבלים משנה תוקף, גם ואולי בעיקר מול העולם הערבי כתעודת הביטוח של חמאס עזה לשרידות אישית של אנשיו וחילוצם מעזה כאשר אין עוד אופציות להישארותו בשלטון, וכתעודת הביטוח של חמאס חו"ל להמשיך להיות מקובל כבן שיח לגיטימי בקטאר ובטורקיה. לפיכך, דווקא כעת יעשה ככל יכולתו כדי לשמור עליהם.
מכל האמור, נראה שאם ישראל מעוניינת בהכרעה מהירה של חמאס במינימום מחירים, עליה לפעול דווקא בציר שבו חמאס נמצא בגבו אל הקיר, כשהציר הצבאי מסייע לו אבל אינו ליבת ההכרעה.
המשמעות היא להעניק דגש משמעותי מאוד (!) להנעת האוכלוסיה מהעיר עזה ואולי גם מהמואסי והוצאתה מריבונותו של חמאס.
במקביל יש ליצוק תכנים לתוכנית ההגליה של בכירי חמאס עזה הנותרים כך שתוצג בפניהם מציאות חלופית שיחלו בהתלבטות אמיתית לגביה.
תוכנית ההגירה מרצון חייבת להתחיל בדרך כזו או אחרת, כי יותר משהיא לוחמת על חמאס (והיא לוחצת) היא מעוררת במצרים, בקטאר ובטורקיה חששות מאוד כבדים לעתיד הסוגייה הפלסטינית ומזמנת לחץ אגרסיבי מאוד מצידן על חמאס להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון בעזה (הלחץ הזה הביא את חמאס לעצור את הסחף ולהסכים כעת לעסקה חלקית).
בשורה התחתונה, הכרעת חמאס לא חייבת לעבור דווקא בציר הצבאי במובן הקלאסי של ההכרעה הצבאית, כי אם בציר המדיני/אסטרטגי/תודעתי, שם יש סיכוי רב יותר עם ניהול נכון של המאמצים "הרכים" להכריע אותו כבר בקרוב ללא "הדגל הלבן" המפורסם של שדה הקרב הצבאי.
התרעות פיקוד העורף