ככל שעוברים הימים ואני גדל בשנים אני יותר ויותר שונא אנשים ואת כל מה שאנשים מייצרים: פגישות, שיחות, מבטים, שאלות, תשובות, הערות קטנות, הערות גדולות, חיבוקים, לחיצות ידיים, חיוכים, קריצות.
אפשר לומר שרוב הזמן אני נמצא בביתי לבדי - מתוך בחירה. אינני מזמין אליי אנשים, והחברים הבודדים שיש לי - יודעים שאין טעם להזמין אותי לאף מקום. חבר אחד שחגג יום הולדת לא מזמן התקשר להגיד לי שברור לו שלא אגיע אבל הוא עושה מסיבת יום הולדת באיזה בר בעיר. "אם במקרה אתה במצב רוח הרפתקני ומעניין אותך לחקור קצת את האנושות - תגיע".
“לא מאמין שזה יקרה", אמרתי.
רוב הזמן אני בבית. חי לי עם עצמי ב-75 מטר מרובע, נע לרוב מהסלון למטבח ובחזרה, תוך שאני מנהל עם עצמי דיאלוג בלתי נגמר על דברים שאני חושב שהם חשובים. כמו למשל שילובים של דברים שאני חושב שיש מקום לחבר ביניהם. למשל הרבה אנשים שמגיעים לנקודה לא טובה מבחינה נפשית - הם נוטים לאכילת יתר רגשית ולהזנחה כללית. לכן אני חושב שכדאי, במיוחד בשביל הציבור הרב הזה, לחבר טיפול פסיכולוגי עם התעמלות אירובית ואימוני כוח על ידי הקמת חדר כושר שבו מאמני הכושר הם גם פסיכולוגים.
בזמן שאתה שורף קלוריות ומפתח את התלת־ראשי, הם גם נותנים לך הוראות כושר וגם מדברים איתך על הנעשה בחייך ומה שמציק לך ואיך זה משקף את הילדות שחווית, וככה אתה מזיע ושורף גם קלוריות וגם טראומות ילדות. הרי ידוע שהנפש והגוף כרוכים זה בזה - אז למה לא לכרוך את הטיפול בהם ביחד?
כמו כן, אני חושב שכדאי לשלב בין מכוני שטיפת רכב למכוני שיזוף בהתזה. אתה נכנס עם הרכב למנהרה, ובזמן שעל הרכב שלך יורים מים וסבון, עליך יורים תרסיס שיזוף בתוך הרכב. אחדי שבע דקות גם אתה וגם הרכב יוצאים מהמנהרה מצוחצחים ויפים.
כמובן שכל כך מתבקש לחבר בין חנויות לתיקון טלפונים ומכוני עיסוי. הרי כולם מכירים את זה - אתה מגיע לשם, מפקיד את הסלולרי לתיקון ופתאום אין לך נייד ואין לך מושג מה לעשות עם עצמך עד שהנייד יהיה מוכן. אתה מתהלך בעולם כאדם אבוד, שלא יודע מה לעשות עם ידיו ועל מה לחשוב. ובכן, זהו הזמן לפעולה מרגיעה, שהיא אחת הפעולות היחידות שנעשות בלי טלפון - עיסוי. פעולה נוספת שהיא מהיחידות שמציבות אותך במצב שבו אתה בלי הנייד היא טיפול שיניים - כך שכמובן גם מרפאות שיניים הייתי שוקל לחבר עם חנויות לתיקון סלולר.
כמו כן, חשוב ומתבקש לחבר משחקיות ילדים עם מגרשי כדורגל. זה ממש פשוט - אתה ממקם את הג׳ימבורי מיד אחרי הכניסה לאצטדיון, ליד המזנון, ככה שאתה יכול להיכנס, לשים את הילד הרך בג׳ימבורי, לתת לו נשיקה, לקנות שתייה ולעלות ליציע לצפות במשחק. במחצית אתה הולך לראות מה שלום הקטן, נותן לו ליטוף ונשיקה וחוזר למחצית השנייה.
הרעיון האחרון נראה לי כל כך מתבקש ונחוץ, עד שחשבתי לעצמי שאני חייב להתקשר לחבר ולספר לו על ההברקה, אבל אז נזכרתי שאין לי ממש חברים, לפחות לא במובן המסורתי של מה שמכונה ״חברות״. שבעצם אני אדם בודד ואנטי־חברתי, שכל קשר אנושי זר לו.
אגב, אין שום סיבה שלא יתחילו לעשות אודישנים לתוכניות ריאליטי על שלל הגוונים - מ"האח הגדול" ועד "כוכב נולד" ו"מאסטר שף" - בסופר־פארם. אתה בא לקנות כדור נגד צרבת ומגבונים לחים ויוצא כוכב. ברצינות, אין סיבה שבזמן שאתה בתור לרוקח, ממתין עם המספר ביד, לא תיתן איזה נאמבר מרגש של ״כמו צמח בר״ או ״מקום לדאגה״ ותרשים את השופטים.
האמת היא שממש לא מזמן לא הייתה לי ברירה ונאלצתי להגיע לאירוע שכלל חיכוך עם הזולת. הגעתי בחוסר רצון ועמדתי שם באירוע, הבטתי על הזולת שהסתובב מולי ולידי ושאלתי את עצמי ״זה מה שאתה מפסיד?״.
״לא הפסד גדול״, עצמי ענה לי.
ברגע שיכולתי חתכתי משם וטסתי הביתה. בהגיעני הביתה נשמתי לרווחה. העולם נשאר בחוץ, ואני יכולתי לשוב ולעשות את מה שאני לא עושה בביתי - שזה שום דבר מהותי או רב־משמעות, אבל זה מרגיש בטוח ונכון. את העולם בחוץ אני משאיר לטיפולו של שאר המין האנושי.
התרעות פיקוד העורף