שבוע שעבר יצאתי למספר ימים לאירופה. בערב זפזפתי בטלוויזיה בין התחנות האמריקאיות והאירופיות. מאחר שאת רוב השפות אני מבין, לא יכולתי שלא להתרשם במה צופים תושבי העולם. מחזות מעזה שאנחנו בארץ רואים רק בקטנה, ולפעמים כלל לא, מרוחים שם לאורך ולרוחב ללא הפסקה. צריך להיות קשה לב כדי לא להבין, לא לרחם ולא להזדהות עם המראות.
קודם מראים את חברי ממשלת ישראל, בהווה ובעבר, עם הערותיהם המובאות באופן מגמתי שאין ברירה אלא לפרש אותו כגזעני. משנתם של השרים סמוטריץ' ובן גביר ושל ראש הדמוקרטים יאיר גולן מופיעה שוב ושוב בערוצים השונים.
ההסברה שלנו גרועה ביותר. למלחמה כיום חזיתות רבות, ויש חשיבות רבה ביותר לחזית התקשורתית. כל העולם רואה ומגנה את המצב בעזה, ומהצד שלנו אנחנו מספקים את הגולים העצמיים באדיבותם של נבחרי הציבור שלנו - נשק לתעמולה הפלסטינית.
אין לי ספק שחברי הכנסת והשרים, הסובלים משלשול הדיבור ועצירות המחשבה, מודעים לכך שכל איוולת שהם פולטים לחלל התקשורתי נקלטת אצל אויבינו וחוזרת נגדנו כמו בומרנג. מתקבל הרושם שלא זו בלבד שלא אכפת להם, להפך, מבחינתם ככל שייצקו יותר שמן על המדורה כן ייטב.
התרעות פיקוד העורף