כן חברים, הפעם נדבר על כסף קטן־גדול, כמו במבצע הזה במטוסי אל־על שבמסגרתו עוברים הדיילים עם שקית פתוחה לרווחה ומקוששים מעות, בעוד אתם עושים את עצמכם כאילו אתם שקועים דווקא עכשיו בהנחיות לשעת חירום.
המטרה היא לא חלילה ללעוג למטרה הנעלה של איסוף כסף למען ילדים שזקוקים לו יותר מאיתנו, אלא להראות שלפעמים כסף קטן יכול להפוך לגדול, לא רק כשמכפילים כמה עשרות אגורות במאות אלפי נוסעים, אלא גם בחיי היומיום שלנו, כשמכפילים הוצאה יומית זניחה ב־20־30 אלף ימי חיים.
מאחר שאני מהסוטים האלו שמבכרים עדיין מענה אנושי, קפצתי אל הסניף, אבל הפקיד בקבלה הסביר לי שהוא מנוע מלשרת אותי, אפילו ברמה של לקחת ממני את מספר הטלפון - והפנה אותי אל הוואטסאפ. שם, בקצה התפריט, חיכתה לי אופציית ההתנתקות. אך אבוי, אפילו זו, כך התברר חיש מהר, תלויה בשיחה עם מחלקת שירות הלקוחות ובנוסף בחתימה על טופס מיוחד.
אולי זיכרוני בוגד בי, אבל לא זכרתי שכשרציתי להקים את המנוי ולהצטרף לקלאב היה הדבר כרוך בכל כך הרבה עבודת ניירת. מכל מקום, מילאתי טפסים שהיו לטעמי פולשניים מדי, אבל ניחא - ואז הגיע הטלפון המיוחל ממחלקת שימור הלקוחות: “מה הסיבה שאתה רוצה לעזוב אותנו?", שאלה אותי הנציגה בגוון קול ששמור לדייט שלישי.
מאחר שהתכוננתי היטב, לא התבלבלתי והשבתי מיד: “אני עוזב את הארץ". כנראה המענה המהיר והנחרץ הפתיע אותה, ובמקביל לימד משהו על הלך הרוח בקרב הציבור בימים האלה, כי היא השיבה: “וואו, איזה כיף לך!", ונפרדה ממני בחום, שלא פטר אותי מתשלום עבור חודש נוסף (מתברר שיש סעיף הודעה מוקדמת בסיום התקשרות) והודעת טקסט שנפתחה במילים (נשבע שאני לא ממציא): “צר לנו שהחלטת להפסיק עם אורח החיים הבריא".
חבר יקר
כמה עלה לי התענוג, אתם שואלים? ובכן, כמעט 14 אלף שקל, או ליתר דיוק: 13,800. לא, המכשירים בחדר הכושר שלי לא היו עשויים מזהב. הסכום הנ"ל הוא מכפלה של חמש שנים כפול 12 חודשים, כפול 230 שקל בחודש. אציין שברוב החודשים לא סרתי אל המכון אלא פעם בשבוע, שאותה הייתי ממילא יכול לקבל בחינם מאפליקציית הספורט בקופת החולים שלי.
מובן שכשהצטרפתי לא חשבתי לזרוק לפח 14 אלף שקל, אלא יותר על העובדה שבתוך זמן קצר יתחרו ביניהן נשים צעירות ויפות כדי לגרד את הפרמזן על הקוביות שיתגלו במקום ששכנה פעם כרס - וכל זה תמורת 230 שקלים לחודש בלבד!
הכוונה אינה לרפות את שרירי הקיבורת של המתאמנים, שרק יהיו לי בריאים וחזקים, אלא להראות כיצד הוצאה שאנחנו נוטים להחשיב כ"כסף קטן", הופכת לכסף גדול.
אימצתם כלב? תבוא ברכה על ראשיכם! ממקור ראשון אעיד שאין דבר שמרחיב את ליבו של אדם יותר מחיים לצד חבר על ארבע. מה שכן, אנא זכרו שלא מדובר בתשלום סמלי לעמותה (כלומר, בהנחה שלא השקעתם ממון בכלב גזעי, אלא בחרתם להציל חיים של “סתם" נשמה טובה ולא ממותגת), אלא בשק מזון בעלות של 300 שקל לפחות מדי חודש (לכלב בינוני), שירותים וטרינריים בעלות של כמה אלפי שקלים במצטבר בשנה - וזה עוד לפני תוספות כמו ביטוח או הוצאות רפואיות חריגות. רוצה לומר, תחזוקת כלב למשך 15 שנים, גיל שחלק גדול מהכלבים מגיע אליו היום, תסתכם בקרוב ל־100 אלף שקל.
שוב אדגיש שאין בדברים, חלילה, משום כוונה לגרום לכם שלא לאמץ כלב - מצווה גדולה ששכרה בצידה, אלא להראות איך תשלום חודשי קטן לכאורה מצטבר לסכום בן שש ספרות.
בכבלי הכבלים
תאמרו שלא הכל מסתכם בכסף - והרי גם ילדים עולים לא מעט... כלומר, לגדל אותם: כאן כבר מדובר (במצטבר) על מיליונים כדי להביא ילד ממחלקת היולדות עד סוף התואר הראשון.
זה נכון, כמובן. לא כל דבר נמדד בכסף, אבל בעולם שבו כל דבר עולה כסף, צריך להבין שבעוד הוצאות גדולות - חתונה, החלפת רכב, נסיעה משפחתית לחו"ל, שלא לדבר על רכישת דירה - אנו מיטיבים לשקול ולתכנן, הרי שדווקא הוצאות קטנות לכאורה, הן אלה שמסתכמות לעיתים לסכומי עתק. לא מאמינים? רק נסו לחשב כמה הוצאתם על מנוי לטלוויזיה (עוד מימי הטלוויזיה בכבלים ועד לימי דיסני ונטפליקס) ב־35 השנים האחרונות.
רוצים לחסוך? זה בסדר כמובן להתמקח עם קבלן לחוץ על מחיר הדירה, או להעמיד פני אדישים בסוכנות הרכב במטרה לזכות בהנחה יפה, אבל תוכלו לחסוך באותה מידה ממש, במצטבר כמובן, אם תבחנו את ההוצאות הקטנות והקבועות של חייכם: מנוי כושר, דמי ניהול בחברת הביטוח, עמלות בנקים וכך הלאה. כמעט הכל, חוץ ממנוי לעיתון: כאן כבר מדובר על תוספת חיונית לחייכם, שאין לה שום תחליף!
התרעות פיקוד העורף