בדיחה אכזרית, שהיא אך משל, מתארת מדען החוקר זבובים שתלש לזבוב אומלל את רגליו - ופקד עליו לקפוץ. וכשזה לא קפץ, הסיק שזבוב חסר רגליים אינו שומע.
הדברים נאמרים נגד הסקת מסקנות מופרכות מתצפיות בתופעות טבע או תופעות חברתיות. התופעות הללו מורכבות מאוד. יש המון משתנים ומשפיעים בהן. חוקר אמיתי יצליח לבודד השפעת אחד המשתנים ולבחון בניסוי את השפעתו. זה גם אחד ההבדלים המובהקים בין מאמר דעה למחקר מדעי.
אני סבור שכל אלו גורמים חשובים, ולכולם חלק בפשע ההפקרה שראשיתו באוסלו והמשכו בהתנתקות – אבל אינני יכול להוכיח מדעית את הטענה הזאת. ממש כפי שאלו הטוענים אחרת אינם יכולים להוכיח את טענותיהם. "אין לנו קבוצת ביקורת", טען רק לאחרונה אחד מהם. כלומר, איננו יכולים לדעת מה היה קורה בעזה אם שרון לא היה עוקר את היישובים, מגרש את המתיישבים ונסוג חד־צדדית מעזה.
להבנתי, יש ויש "קבוצת ביקורת" כזו, ביהודה ובשומרון. צפון השומרון, שממנו עקרה ישראל ארבעה יישובים בהתנתקות, הפך לקן טרור סביב ג'נין. בכל שאר השטח שבו מתקיימים מאות יישובים יהודיים וצה"ל נוכח מאוד – יש טרור "על אש קטנה", אך לא קמה ממלכת טרור כמו עזה. ההבדל הברור בין יו"ש לעזה מהווה עבורי ראיה, אבל אין זו "הוכחה מדעית".
ואם קודם לכן הם פקפקו ביכולתם לפלוש, לטבוח, לאנוס ולחטוף מאות – באו ההצהרות של מנהיגי המחאה להקל עליהם את ההחלטה. מבחינתם, הם זיהו את נקודת התורפה ואת שעת הכושר. יש גם מסמכי מודיעין אחדים שנמצאו במנהרות בעזה המאששים את הקביעה הזו.
אבל אין "ראיית זהב" המוכיחה כי תופעות ההמרדה והסרבנות קבעו את מועד ההתקפה, אם לא את עצם קיומה. המסקנה שלי היא מאוד הגיונית בעיניי, ומופרכת מכל וכל בעיני אחים לנשק. הם מתכחשים בזעם לקביעה הזו, אולי מפני שהם נושאים בעומק נפשם ויישאו עד יומם האחרון כי בלא כוונת מכוון – גם הם תרמו לפשע ההוא.
גם אם אני יכול לנסות להתבונן בוויכוח בין שתי הגישות הללו ולקבל כעובדה כי יש רבים הבטוחים באמת שלהם, שהיא הפוכה מתפיסת העולם המדינית והביטחונית שלי – אני מתקשה להבין את אלו הטוענים כי הביצוע המדויק של התסריט שכתב עבורם חמאס, מחליש אותו או שיכפה עליו לשחרר את החטופים ולהתפרק מנשקו ושלטונו בעזה.
ברבים מסרטוני החטופים שהופצו על ידי חמאס פנו החטופים לציבור בישראל וביקשו ממנו לצאת לרחובות ולהפעיל לחץ על ממשלת ישראל "להגיע לעסקה". האם מישהו מפקפק בכך שהטקסט הוכתב לאומללים בידי חוטפיהם? כלומר, שהוא משקף בדייקנות את האינטרס והתוכנית החמאסית.
יש ודאי בני משפחות הסבורים כי אין לישראל ברירה אלא להיכנע, והם בטוחים כי לחץ תקשורתי (שמזמן הגיע לממדים של שטיפת מוח כמעט בכל ערוצי התקשורת), יציאה להפגנות, חסימת כבישים והשבתות - יכניעו בסופו של דבר את הממשלה והיא תקבל את תביעות חמאס.
מה שאי אפשר לקבל לחלוטין זה את הטענה המופרכת כי דווקא ההפגנות ההמוניות, חסימת הצירים הראשיים והפגיעה במשק – הן שריככו את חמאס והביאו אותו "להתגמש" ולקבל את מתווה וויטקוף לעסקה חלקית.
כלומר: לא החלטת הקבינט לכבוש את עזה, אישורי התוכניות בצה"ל, תחילת תנועה של הטנקים של חטיבה 7 צפונה בזייתון, הלחץ המצרי והחשש שלהם מכיבוש העיר עזה ותנועת המוני עזתים דרומה וגם לא הגיבוי המלא שנותן דונלד טראמפ לפעולה צבאית של ישראל – כל אלו לא ריככו את חמאס.
רק הפגנות ההמונים בתל אביב, המדורות באיילון והפגיעה במשק בהשבתות החלקיות – אלו, דווקא אלו, הן מה שחמאס מייחל לו – הן שריככו אותו וגרמו לו "להתגמש". זבוב בלי שש רגליים לא שומע.
אומניפוטנטיות, "כל יכולות", היא תכונה המיוחסת בכל הדתות לאלוהים. אלוהים הוא כל יכול. אבל תחושת כוח אינסופי קיימת לא רק כתכונה אלוהית. ילדים ומבוגרים ילדותיים סובלים (או נהנים) ממנה לעיתים תכופות. בגיל שנתיים־שלוש יש ילדים רבים הבטוחים שהם "הכי בעולם".
הוריהם וסביבתם מחזקים אצלם את התחושות הללו כדי לחזק את הביטחון העצמי שלהם. החכמים ביניהם מקפידים להבהיר להם שגיבורי־על עפים רק בסרטים ושלא ינסו את זה בבית או מהמרפסת. אבל כשהתופעה לא נעלמת עם הילדות המוקדמת, היא לרוב נלעגת, לעיתים הרת אסון.
כשחברת כנסת נכבדה, לא מתלהמת, ודאי קוראת "הארץ", בטוחה שההפגנות "הגמישו" את חמאס - יש בכך משום דבקות ילדותית מאוד באיזו תחושת אומניפוטנטיות. הרי לא ייתכן שכל ההמונים הללו צעדו לריק, שרפו צמיגים לעשן בלבד, פגעו בשירותים ציבוריים ופרטיים – לשווא.
הלחץ מכוון נגד הממשלה כמובן. להכניע אותה. אבל כיוון שזו עדיין לא נכנעה – חייבת להיות איזושהי תוצאה לכוח העצום שהופעל. ואם לא על נתניהו, אולי לפחות על עז א־דין אל־חדאד הצליחו המפגינים להשפיע והוא התרכך.
ב־6 בפברואר 2023 התחוללה רעידת אדמה חזקה בדרום־מזרח טורקיה. עשרות אלפים נהרגו. מספרים כי בתל אביב מסתובב יהודי אכול רגשות אשם נוראים, כי ממש לפני שהתחולל הרעש הוא משך בידית הניאגרה במלון שבו שהה - והוא בטוח שזה קשור. רגשות אשם מעיקים וקשים. ולכן אני ממליץ לחברת הכנסת מירב כהן לא למשוך בידיות ניאגרה אם היא בטורקיה, כי לכי תדעי מה יקרה.
התרעות פיקוד העורף