הייתי מהראשונים שהשתמשו בביטוי "Blood Libel" ("עלילת דם") ברשתות הטלוויזיה בארצות הברית, לתדהמתם של המראיינים. לרגע אחד אסור היה לנו להתנצל על השקר החולני הזה. כמו בשדה הקרב: חולשה או הרכנת ראש עלולות לגרום לאויב להגביר את המתקפות ולהלום בנו בגזרה המדינית.
כדי להשיג הישגים יש לתקוף את האויב ולהלום בו - בשדה הקרב כמו בזירת ההסברה. התמונות המבוימות, וביתר שאת שימוש בילדים עזתים שסובלים ממחלות אחרות - סיסטיק פיברוזיס למשל - ולא מרעב בעזה, הובלטו בעמודים הראשונים של העיתונים בארצות הברית ובעולם כולו.
מה הייתה נקודת המפנה במאבק הזה? ראשית, ההבהרה של העיתון "ניו יורק טיימס" על פרסום תמונת "הילד הרעב בעזה", שמטופל בכלל באיטליה בשל מחלה. הרשתות החברתיות הדהדו את ההבהרה, והיא פשטה כאש בשדה קוצים בכל העולם. בזכות התעקשותנו על כך שהעיתון יפרסם את האמת – ולא את הבדיות שבהן רצה חמאס - החלו בעולם, לראשונה, לפקפק באמיתות "הדיווחים" מעזה.
לזאת הצטרפה תמונת הצלם העזתי כשהוא מביים ילדים רעבים ברצועה, שהתפרסמה בעיתון ה"בילד" הגרמני. יסודות השקר החלו להיסדק.
גם כאן, הפרסום האדיר של שני חטופים ישראלים מורעבים ומעונים זכה ללמעלה ממיליון חשיפות בעולם כולו. הדבר קרה בזכות הפרסומים ברשתות החברתיות. עלילת הדם של חמאס, בעידוד ובמימון קטאר וטורקיה, גוועה במהירות וירדה מסדר היום הבינלאומי.
לא להרים ידיים לעולם
גם אם רבים בעולם, ובהם מנהיגים כמו נשיא צרפת וראשי ממשלות בריטניה ואוסטרליה, שכחו את זוועות הטבח הברברי ב־7 באוקטובר 2023, תפקידנו הוא להזכיר אותו שוב ושוב ושוב. לישראל ולצבאנו אין על מה להתנצל! ההפך הוא הנכון: לא להתנצל על פעולותינו המובהקות להגנה עצמית, כלומר פעולותינו להדיפת אויב שפועל בהשראת גרמניה הנאצית לא רק ברציחותיו אלא גם במערכת התעמולה השקרית והנבזית שלו.
למרות החודש המורכב והמאתגר שעברנו, ובו הצהרות על ההכרה כביכול במדינת טרור פלסטינית, גם כאן ישראל תעמוד על שני עקרונות יסודיים. האחד, הכרה במדינת טרור כזאת, פחות משנתיים לאחר מעשי השטן של 7 באוקטובר על ידי חמאס, היא פרס מובהק לטרור.
אם חלילה תצליח המזימה הזאת, הרי שעד סוף העשור יגבר הטרור באופן משמעותי בארצות אשר בתחומיהן מצויים תומכי האסלאם הקיצוני בהמוניהם – באירופה ואוסטרליה. גם שם, מתוך תפיסת העולם הבסיסית של האסלאם הקיצוני, שמטרתו המובהקת – החרבת תרבות המערב באשר היא. ישראל היא רק תחנה ראשונה בדרך לשחרור העולם מעול הכופרים. קודם היהודים ואחר כך הנוצרים.
העיקרון השני נוגע לאותה מדינה פלסטינית כביכול: הארץ הזאת היא ארצו של העם היהודי, ופתרון הסוגיה הפלסטינית יבוא רק לאחר משא ומתן ישיר, הכרה ברורה של נציגי הפלסטינים בזכות קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, וההבנה שבסוף התהליך לא תוקם מדינה פלסטינית עצמאית ביהודה, שומרון או בחבל עזה.
עם התקרבות המשך המערכה בעזה, כוחותינו נדרשים כעת לתעוזה רבה, אומץ לב, נחישות והכרה בצדקת דרכנו. חיילי הסדיר והמילואים שנמצאים כעת על מפתן דלתה של העיר עזה דורשים, ובצדק, גיבוי מלא גם מהעורף הישראלי במשימתם המוצדקת להחזרת כל החטופים ולהשמדה טוטאלית של ארגון הטרור חמאס.
חלק ניכר מן הגיבוי הזה הוא בפעולות הסברה ודיפלומטיה בזירות הבינלאומיות, גם הקשות והמורכבות ביותר, וככוחותינו - משימתנו היא לגלות נחישות, דבקות במטרה והכרה בזכותנו הבסיסית ביותר להגן על עצמנו ולבצר את ביטחוננו. בשדה הקרב, וגם בזירות ההסברה, לא מתנצלים ולא מרכינים ראש בפני אויב שפל, שכל רצונו הוא למחוק אותנו מהמפה.
התרעות פיקוד העורף