השבוע נפתח בצמתים. גם בכיכר החטופים הסתובבו אנשים. חולפים על פני דוכני המכירה והמיצגים, שנראו כבר עייפים בדיוק כמו העוברים לידם. משהו קרה, התחושה אחרת. מלחמה ארוכה לא עושה טוב לאף אחד, גם לא לכיכרות, לצמתים, לשוטרים ולנואמים שעייפו, גם אם הם לא מבינים זאת.
העצירה הייתה משמעותית, אבל לא במונחים של תאוצה. היא עצרה אותנו לרגע לחשוב שאם טרם העמדנו או הרעדנו או טרללנו משהו או מישהו - כלום לא באמת קרה. זו המציאות אחרי שנתיים, במקום שהמציא את אחת מתוכנות הניווט המצליחות בעולם, זו שפשוט ממליצה לחשב מסלול מחדש.
רבים שואלים: מהו הקו האדום? מתי נדע שזהו זה ואי אפשר יותר, מי צריך ללכת או להתפטר ומה הדבר שצריך להוציא לרחובות את כל עם ישראל כגוף אחד? התשובה חדה. לא יהיה קו אדום, ועם ישראל לא ייצא כגוף אחד לשום מקום. יש לומר זאת באומץ, כי זו המציאות שבה אנו חיים. המכנה המשותף אינו המחנה המשותף בעולם שבו כל דבר הוא פוליטי.
בתוך בית ברחוב איציק מאנגר בקריית חיים יושבת חבורה מצומצמת מאוד ומטכסת עצה, כמו רבים בציבור הישראלי. מה לעשות ומה באמת מפריע. בחבורה יש אנשים מתחום השיווק והדיגיטל, יש גם יועצים פוליטיים ועוזרים פרלמנטריים לשעבר. חבר'ה צעירים, ואני יושב איתם.
ברגע אחד היסטורי בקרב גטיסברג בין הצפון לדרום, נפגע גנרל של צד אחד, ובמקום להשאירו בשטח, הגנרל מהצד השני הורה להצילו ולחלצו לאחור. זו ההיסטוריה האמריקאית, אבל הסיבה האמיתית לאירוע החריג הזה הייתה כי שניהם היו בונים חופשיים, Freemasons, כלומר - חברים באותה תנועה עתיקה שהפכה לכת ממש עד עצם היום הזה, שממנה צמחו נשיאים ומנהלים בכירים.
השינוי הוא אנחנו
התאגיד הוא תפיסת עולם. דמיינו לכם לרגע לפני שאתם עוצמים עיניים, אחרי יום ארוך של שרידות ומחשבות, שאתם הופכים לחברים בתאגיד. כמו הבונים החופשיים, חברי התאגיד יקבלו על עצמם את אמת התאגיד, שכוללת רק עניינים מחיי היום יום. מיוקר מחיה לביטחון אישי, מחינוך חינם למיסוי פרוגרסיבי מותאם, ממרחב ציבורי ועד תכנון ובנייה, כמה זמן צריך להתברר תיק בתביעות קטנות, וכמה צריך לעלות ביטוח חובה לאופנוע. דבר מזה איננו מדינה פלסטינית או התיישבות בעזה, אבל התאגיד, שחוקתו ברורה, לא אומר לך למי להצביע, כי לא הכול פוליטי.
חיי היום יום חשובים ונשחקים במשחק פוליטי של שלטון וכוח, כך שאין לנו רגע לראות כמה יכול להיות יותר טוב כאן, בישראל. כמה לא צריך דרכון זר כאשר 500 אלף איש מהתאגיד מחליטים יום אחד שלא לקנות קוטג' יקר, או לא לשלם הוראות קבע ולהמתין לחשבונות בדואר, או מציעים חוק המדבר על העברת כספים לאזורי פיתוח. או אז נראה את מרוץ חברי הכנסת אחריהם. במקום שהם יציעו לנו את החוקים שהם חושבים שטובים לנו, אנחנו נציע להם - ושילכו לחוקק אותם.
לתאגיד יש מערכת הצבעה אלקטרונית משוכללת, יש לו מועצת מנהלים ולא מנהיג אחד מפורסם, כי הפוליטיקה האישית איננה מתאימה כבר למשטרים דמוקרטיים. זה לא המנהיג אלא ההנהגה, זה לא רק הוא או רק לא הוא. זוהי מועצת מנהלים שמצביעה בחוג חברים שריתכו את עצמם לרעיון של חברה אזרחית. חברה שמצביעה ברגליים על המחירים בסופר, כמות השוטרים ברחובות ומערכת החינוך שלנו.
התאגיד יכול לנקום, במובן הפוליטי של המילה, בכל מהלך שאינו מיטיב עם הציבור. לא צריך לעצור את המדינה, כדאי לשלוט בכל בלמיה ובמצערות שלה. זה ייקח זמן ואינו "סקסי" כמו ציר פילדלפי או הפרימטר, אבל תזכרו כי אנחנו חושבים על יונתן והאחרים, על הצעירים שבהם נצטרך לתמוך אחרי תקופת קרבות קשה וממושכת ולדאוג שתהיה להם דירה, על המבוגרים שצריך לפתוח להם את הדלת כדי שיבואו לסייע בתאגיד, כי הם היו כאן פעם כשהיה אחרת ועוד לא נס ליחם.
בכלל, חלום חיי הוא להגיע פעם אחת ל"שבתרבות", אחת מרבות, אלא שהפעם בקהל יישבו הסבים והסבתות, יחד עם הנכדים והנכדות, יסתכלו על העבר והעתיד באותה עין וביחד, ושם יתחיל השינוי ואפשר יהיה לשאול מה ההשפעה על המדינה הפלסטינית בעיניהם, מה באמת חשוב לדור ההמשך, ואיך עושים את זה יחד עם דור המייסדים.
שכבת הגבול בין הציבור לשלטון הייתה פעם חברי המפלגה, או חברי המרכז בלשון עממית, וכיום הקשר אבד ואין מוצאים אותו בין פעילות הממשלה לביקורת הכנסת, בין טובת הציבור לפוליטיקה, שנועדה לשמר מעמדות, משרדים ועוד. זה ישתנה רק כשנחליט לעצור ולצאת לכיוון חדש. זה לא ישתנה רק אם מישהו יהיה או לא יהיה, את העם לא נוכל להחליף, ואנחנו אחראים למה שקורה כאן ולאן שהגענו. אל תצפו לשינוי משמיים. המשיח הוא כרגע שלט בנתיבי איילון, והוא מוזמן בכל רגע נתון.
החיים נועדו לעיתות שלום, ועם שלא יודע לחיות טוב בשלום, לא יוכל להכריע בעיתות מלחמה. החיים הטובים אינם נהנתנות, והם מגיעים לכולנו. מיסוי שפוי וחינוך חינם, ביטחון אישי ומרחב ציבורי מאפשר לכולם, תחבורה מתקדמת ומערכת משפטית מודרנית ויעילה. זה הכל, ואת זה אי אפשר להשאיר רק בידי נבחרי הציבור של ישראל בשנת 2025.
ובכלל, נעים ואפילו מרגש להשתייך למשהו שעסוק בבנייה, בדברים פשוטים וחשובים. ואם אתם לא באמת זוכרים מה הם, לכו ברחוב ולמכולת, גשו לבית הספר הקרוב, או חכו קצת שיונתן יתחיל לדבר. בואו לתאגיד, נקים אותו ביחד.
התרעות פיקוד העורף