מעגל ראשון
ראש אמ"ן לשעבר צדק בנוגע לתוכן שבו התנצל אבל לא בנוגע לצורה – הסגנון שלו היה מתלהם, זחוח, בעיקר מדבר במהירות חצאי משפטים שאינם תמיד ברורים. דבר אחרון זה - דיבור קוגניטיבי מהיר הוא הסימן הטוב ביותר שהאדם לא מרגיש. כן, הוא אמר שהוא לוקח אחריות אבל בלי באמת להרגיש זאת.
מעגל שני
מה קורה בחטיבת המחקר באמ"ן: באמצע שנת 2021 הוזמנתי כפסיכולוג וכמומחה לחשיבה הערבית לייעץ בחטיבת המחקר באמ"ן. פוטרתי לאחר כחצי שנה משום ששלחתי מכתב לאהרון חליוה מתריע על חוסר יכולתי לשלב היבטים פסיכולוגיים באמ"ן. אכן כאן טמון הכשל הראשון – אסור לבקר וודאי לא לראש אמ"ן. מעולם לא זכיתי למענה.
במקביל שלחתי מכתב לבכירים (שר הביטחון דאז בני גנץ, מבקר המדינה מתניהו אנגלמן ועוד – המכתב מופיע בספרי "סופה של מדינת ישראל?!") מתריע על חוסר תפקודה של המערכת. מה ראיתי? ראשית, הייתי בשנות השישים לחיי מבוגר מהמבוגרים שבהם אולי בעשרים שנים. לא באתי לאמ"ן לשם קידום ופרנסה ועל כן הייתי משוחרר מהצורך לרצות את הסמכות.
נכחתי בישיבות חשובות שבהן לא נשמעה ולו מילת ביקורת על פרויקטים יקרים שנבחנו. לאחר הישיבות נגשו אלי לא אחת בכירים - שכנראה ראו בי דמות אב - ואמרו שהם לא אומרים את מה שהם חושבים וזה מתסכל אותם מאוד. לא אכביר מלים, נאמר לי במפורש לא לסתור את דעתם של הבכירים ("יעשו לך איפון"- ראה ג'ודו), "הוא המוציא והמביא לראש אמ"ן ולכן אסור לסתור את דבריו" ועוד.
ההתחלה הייתה טובה – הזמינו אותי משום שרצו לשמוע את דעתי ופתחו לפני חומרים בדרגת סיווג גבוהה ביותר. בהמשך כשרציתי לעודד חשיבה פתוחה ויצירתית החלו להתגלות הקשיים.
בעת שהותי במערכת לא יכולתי לנבא שחמאס יתקפו. ראשית, מתוך רשלנות המערכת לא קבלתי את מסמך חומת יריחו, עדויות של תצפיתניות, לא הייתי מודע לקשר כלשהו של אמ"ן עם השב"כ ואוגדת עזה ועוד.
הערה קטנה: חליוה התגאה בכך שארבעה ימים לפני הטבח האזין לשיחה של בכירי חמאס ואף ממנה לא היה יכול להסיק על הטבח הקרב. אכן, גם אני נחשפתי להאזנות רבות של בכירי חמאס והתפלאתי שלא מצאתי בהם חומרים מעניינים. מאוחר יותר התברר שהם ידעו שאנו מאזינים והעבירו את המסרים החשובים ברשת קשר אחרת. את זה חליוה לא ציין בשיחתו.
מעגל שלישי
האויב מורתע. איך הגענו למחשבה הזאת? ראינו שבכל כמה חודשים או שנים הוא יורה עלינו טילים על אף תגובותינו הקשות, הכרנו את האמנה שלו להשמיד את המדינה, ידענו שהם מתאמנים שוב ושוב לכבוש ישובים, שמענו את הצהרותיהם לעיתים קרובות.
דומה שכמעט מעולם הם לא אמרו משהו אחר למעט רמזים על הסכמים זמניים (הודנה) שהם אולי מוכנים לשקול. מהיכן נולד הנתק הבלתי הגיוני הזה בין המציאות בשטח לאשליה שלנו?
כשמאיימים על מישהו שירצחו אותו הפרט חש פחד ועושה משהו – בורח, פונה למשטרה וכדומה. הוא יתקשה להדחיק איום מפחיד כל כך. בקבוצה הכללים שונים והדחקה קבוצתית היא בעלת עוצמה אדירה. אני מתבונן בשכן שלי שנראה רגוע, הוא מתבונן בי ושנינו שותפים כעת להדחקה קולקטיבית שהולכת ואוחזת במדינה שלמה החל מקברניטה ושריה, דרך מערכת הביטחון, התקשורת והאזרחים.
הדחקה היא נעימה, ממכרת ולכן מסוכנת כל כך במיוחד כשהיא קבוצתית באופן שיוצר אשליה משותפת. קשה מאוד לשבור קונצנזוס כזה שבו לא אנו מורתעים אלא האויב: על כן מניחים להם להתעצם משום שהם לא באמת מסוכנים, תוקפים בסוריה ולא בלבנון מבלי להודות בפחד מטיליו המדויקים של חיזבאללה, תקיפה באירן נדחית שוב ושוב.
הרי עם חיזבאללה איננו מסוגלים להתמודד ולא עם האוהלים שבנה על הגבול אז איך נתמודד אל מול שניהם יחד, אבל פתאום ההדחקה נפרצת ואנו נבהלים כשמחברת החשמל אומרים שיתכן שטילי חיזבאללה יחשיכו את הארץ לשבועיים.
כשהאויב "מורתע" שפה חדשה נבנית סביב ההדחקה, כזאת שבאה להסביר אותה: "לחמאס אין אינטרס" אומר ראש אמ"ן שקדם לחליוה - תמיר הימן, הם אומרים את זה רק למטרות פנים, הם רוצים עוד הטבות בדמות כניסת פועלים וכסף קטארי, הם מכירים את עוצמתנו, חיזבאללה לא באמת רוצה מלחמה, אירן לא תעז לתקוף וכדומה.
האם היינו מעזים לתקוף את אירן הסף גרעינית אם לא היה קורה לנו נס וחמאס היה תוקף אותנו וחיזבאללה מצטרף למערכה? היינו חוששים שלא רק אירן תהלום בנו אלא גם חיזבאללה וטיליו המדויקים אשר פחדנו לגעת בהם כמעט לאורך כמעט שנה שלמה. זהו נס נוסף בנוסף לנס שחיזבאללה לא תקף אותנו בשבעה באוקטובר בצפון ביחד עם חמאס. אבל לדידנו הם מורתעים ולא אנחנו.
לא צריך להכיר את האויב ואופן חשיבתו, לא צריך לראות לו את הלבן בעיניים. נשכחה משנתו של ראש אמ"ן אלוף יהושפט הרכבי ז"ל שגרס שמטרת המודיעין היא להיכנס לראשו של האויב ולהבינו.
צריך להסביר את ההבדל העצום בין עבודה אנליטית כירורגית שעשה בהצלחה רבה המוסד באירן ובלבנון באופן שאנו יודעים היכן הוא חלון חדרו של מדען גרעין אחד או בכיר חיזבאללה אחר לבין הצורך להבין הליכי נפש של מנהיגים ואוכלוסייה. אלה שני דברים מאוד שונים. הראשון לא דורש הבנה פסיכולוגית האחרון בעיקר הבנה פסיכולוגית.
האם התעייפנו משום הקושי לחיות ברמות אדרנלין גבוהות כל הזמן? יתכן. האם אלה הגנות המכונות "מאניות" המספקות תחושה נעימה וזחוחה שהאויב מורתע? בהחלט יתכן. יצרנו קבוצה מאושרת שמחזקת את עצמה. הרי מדד האושר של ישראל הוא מהגבוהים בעולם: אנחנו הכי טובים, העם הנבחר ומה עם צניעות?
במצב נפשי כזה לא פלא שמתעלמים מכל סימני האזהרה - ההגנות מספקות הסברים כושלים לסימנים אלה. זה מנפלאות המוח האנושי מהרגע שהוא אימץ קונספציה המציאות מסתדרת על פי קונספציה זאת ושחור יכול להיראות לבן. בקליניקה אנו פוגשים טעויות חשיבה כאלה בכל יום שמטרתן היא אחת – להימנע מכאב.
מעגל רביעי
החברה הערבית לעומתנו היא חברה שמרוכזת באחר ומכירה אותו טוב משהי מכירה את עצמה. על כן טבעי לנו, כפי שזה טבעי לכל המערב, להתמקד בעצמנו ולשכוח מהאחר – במקרה זה האויב. רבות נכתב על זה ורבות כתבתי אני על כך.
מה עלינו לעשות שזה לא יקרה שוב?
לתקשורת תפקיד מרכזי ב"לעולם לא עוד". השיחה בתקשורת היא כזו שלא מאפשרת להרגיש - לא למראיין, לא למרואיין וגם לא לצופים. ככה זה כשמדברים במהירות ועל כל שאלה יש מיד תשובה. אנו יודעים זאת מהקליניקה.
כך מדברים מהזיכרון ולא מעומק ההרגשה. כך לא ניתן לטפח חשיבה חדשה ויצירתית. כך המרואיינים לא יכולים להרהר, להתלבט וודאי לא לומר אני לא יודע או לא חשבתי על זה שלא לדבר על טעיתי – כל אלה תנאים הכרחיים לצניעות וליצירתיות.
התרעות פיקוד העורף