הכרה במשטר בעייתי
עצם המשא ומתן שמנהלת ישראל עם נציג בכיר בשלטון בדמשק מהווה הכרה במשטר בעל אופי בעייתי מאוד. ישראל מנהלת כעת משא ומתן עם ממשלה המורכבת מטרוריסטים ג'יהאדיסטים לשעבר, אחרי שביצעו פשעים חמורים של מעשי טבח קשים נגד העלווים והדרוזים בחצי השנה שהם בשלטון.
למכור קרח לאסקימוסים
מה שסוריה מבקשת הוא למעשה חתימה על הסכם מיותר לחלוטין מבחינתה של ישראל. הפסקת אש כבר מתקיימת בשטח, ואין שום כוונה או יכולת של צבא סוריה החלש (הנראה יותר כאוסף מיליציות מאולתר) לתקוף את ישראל.
נזכיר שישראל היא שהפרה את הפסקת האש עם סוריה כאשר פלשה לשטחה של סוריה בדצמבר, כשתקפה את מחסני הנשק של צבא אסד לשעבר, וכאשר איימה לפני כחודש על מוסדות המשטר בדמשק בשעה שנערך טבח בדרוזים. משמע שישראל אינה מרוויחה מאומה מההסכם, אלא למעשה נאלצת לסגת לקווי הגבול שלפני דצמבר 2024.
אך מה בעצם השתנה מאז בסוריה? הסיבה שצה"ל השתלט מלכתחילה על השטחים הללו לפני כחצי שנה נותרה בעינה: הדיקטטורה של בשאר אל-אסד התחלפה בשלטון מסוכן של גורמי טרור וארגונים ג'יהאדיסטים, העלולים להגיע לגבול הגולן גם אחרי חתימתו של ההסכם ונסיגת צה"ל.
כאשר ישראל מדברת על פירוז השטח דרומית לדמשק, כפי שהודלף מההסכם המתגבש, מדובר שוב על חתימה מיותרת על עניין שהוא כבר נתון בשטח, הרי לצבאו של א-שרע אין טנקים וטילים, רק טנדרים, נשק קל ואולי מספר מסוקים. עם זאת, הנשיא א-שרע מצהיר שוב ושוב כי הוא רוצה לשלוט על סוריה מאוחדת, ומתנגד נחרצות לאוטונומיה דרוזית בדרום במחוז סווידא.
משמעות הדבר היא כי יהיה עליו בהכרח לפרוס כוחות דרומית לדמשק. ההסכם אומנם ימנע ממנו להכניס נשק כבד (שאין לו כאמור), אך הוא יכול בהחלט להשתלט עליו עם נשק קל והמוני לוחמים. אלא שהפעם, אם ישובו מעשי הטבח של נאמני השלטון ובני בריתם הבדואים נגד הדרוזים אחרי ההסכם (והדבר בהחלט צפוי), תהיינה ידיה של ישראל כבולות בהסכם בחסותה של ארצות הברית.
חלק מההדלפות מדברות על איסור של טורקיה לבנות את הצבא הסורי החדש. זהו סעיף חשוב לכאורה, אך קל מאוד לעקוף אותו וספק אם ניתן לאכוף אותו. הצבא הסורי החדש שיקים א-שרע יוכל לרכוש נשק כבד, אומנם לא מטורקיה ישירות, אלא מצד שלישי או בכלל ממדינה אחרת, בטענה כי הוא זקוק לו לצרכים פנימיים - לביסוס שליטתו במדינה.
הדלפות נוספות מלמדות כי ההסכם הביטחוני גם יכלול את הרחקתה של איראן מסוריה, שוב סעיף מיותר לחלוטין. מדובר במצב בשטח שאינו מצריך הסכם כלל. המשטר הנוכחי בדמשק הוא אויבו המושבע של הציר האיראני, עוד מימיה של מלחמת האזרחים בסוריה לפני כעשור. ארגונו של א-שרע (ג'בהת א-נוסרה) היה חוד-חנית במלחמה נגד משטר אסד ובני בריתו, חיזבאללה ושאר המיליציות הפרו-איראניות.
על כן, אין שום צורך לחתום על הסכם בנושא, כי מדובר באינטרס עליון של המשטר החדש בדמשק, שאינו קשור להסדרים מול ישראל. במקרה של א-שרע "אויב אויבי" אינו בהכרח ידידי. אדרבא, ההסכם אף עלול לכבול את ידיה של ישראל, אם וכאשר יתגלה גורם טרור איראני בליבה של סוריה אחרי החתימה.
לקבל הכול בלי לתת כלום
סוריה תקבל בתמורה את כל מה שהמשטר בדמשק צריך: הסרת הסנקציות, שיקומה של המדינה וחידוש היחסים עם המערב. מדוע שתרצה סוריה להתקדם אחר כך לשלום מלא? מדינות אחרות באזור עלולות להסיק את המסקנות, ולהסתפק בחתימה עם ישראל רק על "הסכמי ביטחון" - לבנון, אולי אחר כך עיראק ומי יודע מי עוד בהמשך. אם ארצות הברית תיתן לגיטימציה להסדרים ביטחוניים עם ישראל שאינם הסכמי שלום הדבר בהחלט אפשרי.
המניע - המכבש האמריקאי?
נשאלת השאלה הפשוטה: מדוע ישראל מוכנה לחתום על הסכם גרוע לכאורה, שכובל את ידיה במצב של יתרון אסטרטגי מוחלט? מדוע מוכנה ישראל לסגת בלי לקבל כמעט שום תמורה?
התרעות פיקוד העורף