זהו מהלך נכון, אם הוא באמת נעשה למען טובת עם ישראל. אך מצד שני, הרי גם אם ברור שזה מה שצריך לעשות, יבוא יועץ אסטרטגי-פוליטי, יביט במהלך הזה וישאל: "רגע, רגע, ומה עם השנאה לביבי?". הרי השנאה לביבי היא כוח שפוליטיקאי ישראלי לא יכול להתעלם ממנו - אם חפץ מנדטים הוא.
כולנו בלב סערה, וכולנו בסירה אחת, וצריכים להציל את עצמנו. אם הפוליטיקאים יפסיקו לעשות חורים בסירה, אחד מהצד הזה ואחד מהצד השני, זה רק יעזור. עם זאת, הפוליטיקה שלנו מתנהגת כאילו אין מלחמה. כמו שבטלוויזיה משדרים את "מאסטר שף" בזמן שיש שלדים חיים ישראלים בידי החמאס, ככה גם הפוליטיקאים מתעסקים בשטויות הפוליטיות הקטנות, כשמה שעומד מולם היא מציאות עם שאלות גדולות וסכנות איומות.
באחד מאתרי ההיכרויות פרסמה מישהי מודעה ובה היא כותבת על עצמה, כרגיל באתרים שכאלה: יפה, מעניינת, כיפית. ואז היא מוסיפה ש"שפת האהבה שלי היא נגיעות, מבטים ולשנוא את ביבי". אני מצטט מהזיכרון, אבל ראיתי את המודעה בעיניי. זה המצב. מנהיגי השמאל שבויים בידי המצביעים שלהם, והמצביעים שלהם מעריכים שנאה לביבי בתור ערך.
לכן הלכנו לחמש מערכות בחירות, ואז לקרע בלתי הגיוני וריב נוראי על מחלוקות מדומות, כשסביבנו טורחים על ג'נוסייד לכולנו. אנחנו בכל זאת לא מבינים, וממשיכים להתעסק בפוליטיקה קטנה ובחישובי מנדטים.
נניח שגנץ יפסיד את המנדטים שיש לו עכשיו אם הוא יצטרף לממשלה, כי בוחריו לא יצביעו למי שהכשיר את ביבי. אז מה? האם זה צריך לעצור את גנץ או את לפיד או את ליברמן מלעשות את הדבר הנכון ולהיכנס עכשיו, בלי תנאים, באהבה, לממשלה אחת בראשות נתניהו?
התרעות פיקוד העורף