בעזרת השם | נתן זהבי

ביום שני בלילה וביום שלישי בבוקר, "פעמיים כי טוב", הכל נראה רע. התקשורת העולמית, ראשי מדינות ואנשי ציבור מאוסטרליה עד קנדה תקפו את התקיפה הישראלית שהביאה למותם של רופאים, עיתונאים ומאושפזים, הכל בצילום חי שהגיע לכל פינה בעולם וגרם לזעזוע ולמתקפה נגד ישראל.

רק יום קודם לכן אמר ראש הממשלה נתניהו ששם המבצע לכיבוש עזה אינו נראה לו, וביקש לשנות את השם מ"מרכבות גדעון ב'" ל"אגרוף הברזל". בימים האחרונים מאז שנתניהו הציע להחליף את השם, העלו גורמים שונים את הטענה שהשם היה בעבר בשימוש לא רשמי של הגרמנים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

2. יש משהו מפתיע בשמות של המבצעים והמלחמות של צה״ל. אני לא מתכוון לתוכן של הפעולה או לדרמות בשטח, אני מדבר על השם עצמו. כי שמות אלה מספרים לנו לא פחות על המדינה, התרבות שלה והכוח שמושלך על התודעה הציבורית, מאשר על המהלכים בשטח.

אם נלך אחורה בזמן, לשנות ה־40 וה־50, נגלה עולם שבו שמות המבצעים היו קומיים: "נזלת", "מטאטא", "ניקיון", "חמץ", "שוטר". כן, קראתם נכון: מבצע נזלת. מתקפה שהוציאה ב־1948 חטיבת אלכסנדרוני על הכפר סלמה, ששוכן פחות או יותר באזור שבו נמצאת כיום שכונת כפר שלם בתל אביב, ושממנו יצאו מתקפות על יישובים יהודיים.

בחידוני טריוויה שואלים לפעמים אם באמת התקיים מבצע תרנגול. הוא נערך ב־1956 ובמהלכו הופל מטוס תובלה שעליו היו בכירים מהצבא המצרי. ב־1969 נערך עוד מבצע בשם הזה, כאילו מדובר בעוד פרק בסדרה לילדים, הפעם הוא כלל חטיפה של מכ"ם מצרי.

השמות היו פונקציונליים, מצחיקים, ואולי אפילו מעט אירוניים. הם שיקפו תרבות פעולה צנועה, בלי פרסום ובלי מיתוג - פשוט עושים את העבודה, בלי הבטחות גדולות.

מה זה אומר על התרבות שלנו? “שומר החומות" נשמע כמו הגנה קדושה. אתה כמעט לא מעז לשאול שאלות קשות על העלויות האנושיות או על ההחלטות המדיניות, כי מי רוצה להתווכח עם שומר? עברנו לשלטון של מיתוג במקום שקיפות. השמות של המבצעים משרתים גם את ההסברה וגם את הפוליטיקה.

כשיש שיח ציבורי סביב מבצע, השם נותן “כיסוי" לשלטון: זה דרמטי, זה בלתי נגיש לביקורת מיידית. העיתונאי הקטן או האזרח הסקרן עלולים להישאר מחוץ למשחק, כי השם כשלעצמו מצייר מציאות כמעט מיתית.

אין ספק שהשמות עובדים. הם מחברים את הציבור, נותנים תחושת סדר ו“גיוס רעיוני" למבצע. אבל יש גם מחיר סמוי: כל מבצע הופך למותג לפני שהוא הסתיים, כל נרטיב מתבצע לפני שבדקנו את התוצאות. זה יוצר תחושה של “מיתולוגיה חיה", שמכסה על מורכבויות, טעויות והשלכות אנושיות.

וזה ההבדל המעניין בין נזלת לחרבות ברזל: פעם, הצבא אמר אנחנו עושים, נקודה. השם הוא פנימי, אולי מצחיק, הוא בטח לא נועד להדהים אף אחד. כיום השם הוא כמעט חלק מהמבצע עצמו. השלטון מנצל את זה להצגה, להסברה, להרגעה, ולעיתים גם לטשטוש הביקורת.

זה לא אומר שלא צריך שמות דרמטיים. לפעמים צריך מורל, לפעמים צריך מסר ברור, לפעמים באמת צריך להדהד גם בעולם. אבל צריך גם מקום לפשטות ולביקורת. צריך לזכור ששמות לא נולדו כדי לכסות על טעויות או להפוך את הציבור לעדים של אפוס - הם נועדו לשרת פעולה, לא לנהל את התודעה.

אז בפעם הבאה שתראו מבצע בשם דרמטי ומפואר, זכרו את נזלת ומטאטא. זכרו את התרבות הצנועה שהייתה כאן פעם - ואת השינוי שעברנו. ואולי עוד נזכה לשם מבצע חדש שיהיה פשוט, צנוע, כזה שלא לוקח את עצמו ברצינות: משהו כמו מבצע "נקניקייה", או מבצע "שווארמה", מבצע "חיתולים" או מבצע "תלתלים", מבצע "מיאמי" או מבצע "הו מאמי".

בסופו של דבר, מלחמות, מבצעים ושמות הם לא רק על נשק וטקטיקה, גם על מי אנחנו ומה אנחנו רוצים שהציבור יאמין בו.