העיר צפופה ברמות שיא. שכן מגהק, ורחוב שלם עונה "לבריאות". רעש מחלחל בין הקירות וחוצה רחובות. אדון שגר שני רחובות מאיתנו דופק קריוקי פסיכי בקביעות, וגורם לחצי שכונה להתחרש. הבנות שלי מכירות ומזמרות את מיטב הלהיטים בעל פה. כששאלתי אותן מאיפה, ענו מהשכן.
כולם חוסמים את כולם עם הרכבים. חונים כמו במערב הפרוע, אם מוצאים בכלל חניה. קקי של כלבים על המדרכות הוא מזמן תחביב עירוני מוכר. מדי בוקר, כשלקחתי את הקטנות לגן, שובלי גללים של כלבים חיכו לנו תחת כל עץ רענן. חלק מהאזרחים חוטפים אמנזיה קבועה כשזה מגיע לשקיות פינוי. בשבילים, בגנים הציבוריים, לאן שלא הבטתי - הפגזה.
יש שלל עמדות עם ניילונים, אלפי פחים בכל חור, ולמרות זאת מצפצפים. אגב, בתקופות שבהן עשיתי ג'וגינג וזלגתי אל מעבר לכביש, לתל אביב, התופעה פשוט נעלמה. לך תבין. כנראה ששם הכלבים מתאפקים.
ארזנו את הבנות והבית. יותר נכון אשתי ארזה. הזמנו חברה מקצועית שעוזרת לקפל ולאפסן, ומובילים ברמה. נותר רק לפקח על כוח האדם. אשתי עושה את זה ממש טוב. אני רק מפריע. בעיקר ננזף. בתוך יומיים נעלמנו מהאופק. בזמן שהותנו בגבעתיים היינו חצי להיט בשכונה. לא סופר־פעילים בוואטסאפ ופה ושם אפילו במתח עם שכן כזה או אחר.
ביום שעזבנו התחלנו לקבל הודעות משכנים, גם מאלה שלא תמיד הייתה לנו איתם כימיה טובה, שחבל שאנחנו הולכים, ושנצליח במקום החדש. לא יודע אם זה משמחה שיצאנו, או מעצב שאני - שריף בעיני עצמי, ובעיקר נודניק מקומי שדורג לתברואה ולשקט - עוזב.
יש משהו מעצבן בשכן חפרן ודקדקן כמוני. מצד שני, זה נותן ביטחון לרחוב ובסוף די עזר לשמור את הסביבה הקרובה שלנו קצת יותר היגיינית. לראיה, בזמן שעשיתי סריקה אחרונה בבית הגיע אליי שכן מבוהל וביקש סיוע בנוגע לצרה חדשה שנחתה על השכונה. לא אפרט מהי. עניתי לו שיהיה בסדר. כששאל איך ולמה, הסברתי לו, שזה משום שאני לא גר פה יותר, לי יהיה בסדר. ולגבי העניין עצמו - אכן מדובר בבעיה. הוא לא התלהב מהבדיחה.
הגענו למעוננו החדש. הוא גדול משמעותית מהקודם. המרחב קצת מלחיץ וקצת מפחיד. גם כלכלית. איך נצליח לשלם על כל החבילה הזו? זה אומר שלעולם לא אוכל לצאת לפנסיה? תמיד אהיה באוברדראפט? צריכים ניקיון, גנן וכו'. מה אני, בלייק קרינגטון? בניגוד לגבעתיים החנוקה, כאן כמעט אין נפש חיה ברחוב. הולכים מסביב לבלוק, בקושי רואים אנשים. אין קקי של כלבים, אין רעש. מה זה, אנחנו פה לבד? אני מניח שלא. אלו סתם התחושות הראשוניות של המעבר ממקום סואן.
באזור מרווח כזה, למי אציק? ממה אתעצבן? והנה, נס. בזמן שאני כותב שורות אלה, שכן מרוחק עשה מסיבה. דפק ווליום שחבל על הזמן. מסתבר, לשמחתי, שלא הכל נטוש. לא הכל ורוד כאן. יש עם מה לעבוד.
התרעות פיקוד העורף