נאמר על יום שלישי "פעמיים כי טוב". השבוע יום שלישי היה יותר מפעמיים כי רע. זה התחיל כיום הזדהות עם משפחות החטופים, שבו היו מי שמחו, צעקו ועשו הכל כדי להביא לשחרור החטופים. אי אפשר היה לשמוע את זעקת המשפחות ולא לדמוע.
היום המשיך עם החלטה אומללה של נבחרי המדינה לקצר את ישיבת הקבינט לטובת השתתפות בטקס שנועד בין היתר לחגוג את הבנייה ב־17 יישובים חדשים בבנימין. במקום לדון בחטופים הנמקים במנהרות ובצורך הבהול בעסקה, היה חשוב לוועד הווסלים להשתתף בסעודת הודיה עם אוכל ושתייה.
ועד העובדים של הווסלים, שמשתף פעולה עם הפיאודלים ושומר עבורם על שקט תעשייתי, מחזיק את הממשלה בציפורניים, שלא לומר במקומות אחרים, ודואג לאפשר לחרדים בני גיוס יציאה לחו"ל, להשתטח על קברי רבנים באומן ובניו יורק, זאת בניגוד להחלטת היועמ"שית.
לא נמצא כסף לשפר את תנאי החיילים והמילואימניקים; לא נמצא כסף לטיפול באלפי פוסט-טראומטיים; לא נמצא כסף לשקם את בית החולים סורוקה, שנפגע קשות מטיל - אבל נמצא כסף למימון מעבר החרדים ממולדובה לאומן. ועוד קיבלנו איום ישיר מפי הרב פרוש ג'וניור, שאם החרדים לא ייסעו - אף אחד אחר לא יטוס. ממש מאפיה.
כדי לקנח את אותו יום שלישי נורא, הגיעה הכתבה בערוץ 12 על שירותי הסעה פיראטיים בערים החרדיות, בכסף שחור ובלי תשלום מיסים. "זכותנו לעבוד איך שבא לנו, מכיוון שאנחנו לא מכירים במדינה", אמר אחד מהנהגים שהתראיינו לכתבה.
התרעות פיקוד העורף