אבל בסקרים הוא באופן עקבי חונה על מספר מנדטים חד־ספרתי. חבריו – ראשי סיעות האופוזיציה – אינם מכירים במנהיגותו. קשה להיזכר ביוזמה פרלמנטרית משמעותית שלו. סיכום: לפיד הוא ראש האופוזיציה בתואר, אך לא בפועל.
בני גנץ קיווה להוביל את האופוזיציה לאחר פרישתו מהממשלה ביוני 2024. הוא הוביל בסקרים לתקופה מסוימת, אך נראה שזו חלפה ללא שוב. מבחינה אידיאולוגית הוא אינו מציב אלטרנטיבה. הלך הרוח שלו הוא בוודאי הרחוק ביותר מטמפרמנט אופוזיציוני.
האם ראשי האופוזיציה הם אלה שכעת נמצאים מחוץ לכנסת – נפתלי בנט, גדי איזנקוט או יאיר גולן?
לפי שעה לפחות, בנט מוביל מבין המפלגות אשר מבקשות להחליף את השלטון, ממש כפי שעשה זאת גנץ בשנה שעברה או לפיד בבחירות האחרונות. עיקר פעילותו ברשתות החברתיות, והוא לא מעניק ראיונות לתקשורת הישראלית, שבהם הוא אמור להציג חלופה לממשלה הקיימת (למעט חריג אחד, כמדומתני).
לא פחות משישה מציגים את עצמם כמועמדים לראשות הממשלה במקום בנימין נתניהו: בנט, אביגדור ליברמן, גנץ, לפיד, איזנקוט וגולן. אף אחד מהם לא הודיע כי הוא מקבל את מנהיגותו של חברו. "קואליציה של אמביציה", כפי שאמר פעם בני בגין.
אה, כמעט שכחתי, החל מהשבוע גם ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, מתחמם על הקווים מטעם עצמו. או כפי שאמר בצנעה: "אם רוצים שינוי של ממש – אני צריך להיות ראש הממשלה". בנוסף, התפטרויות מהכנסת של ח"כים מהאופוזיציה הן עניין שבשגרה. רק לאחרונה התפטרו שלושה מחבריה – איזנקוט, מתן כהנא ועידן רול.
במחאות נגד הממשלה מניפים המפגינים את תמונות החטופים, ולעיתים את תמונתה של היועצת המשפטית לממשלה. מישהו זוכר מתי הם הניפו את תמונתו של אחד מראשי האופוזיציה, והאם אחד ממנהיגים אלה הציג חלופה למדיניות הממשלה בתחומי המדיניות השונים בעת האחרונה? גם זה לא זכור.
במסיבת העיתונאים שקיים גנץ במוצאי שבת הוא הסביר שלא הצליח לשוחח עם עמיתיו לאופוזיציה – יאיר לפיד ואביגדור ליברמן – על יוזמתו החדשה להצטרפות לממשלה. כמה באמת ניסה? האם חבריו "סיננו" אותו? זה לא באמת משנה. ברור לחלוטין שאיש אינו מוביל את האופוזיציה. אין לה מנהיג, אין לה סדר יום משותף, והיא אינה מתקשרת בינה לבין עצמה.
למה אני מטריחה אתכם בעניין? כדי להשמיע באוזניכם קול אחר, להעניק לכם חוויה אחרת – של מי שרוצה בכל מאודו בהפסקת המלחמה ובהשבת החטופים, אבל לא מתנהג כך ולא מדבר כך.
"תשאלי מה שאת רוצה", הוסיף, "אבל מעדיף שלא לדבר על פוליטיקה". שאלתי הרבה והוא סיפר וסיפר. על הדברים שבחר לצנזר מספרו רב־המכר "חטוף", בשל צנעת הפרט ומפאת כבוד החטופים שהוחזקו איתו והפכו למשפחתו. הוא לא רצה להכאיב להם ולמשפחותיהם לכשיקראו.
הוא שיתף בגעגוע הצורב לאלון אהל החטוף, שבשבי הפך ממש לבנו. על רגשות האשם על כך שהוא כאן ואלון לא, ועל כל הדברים שחלמו לחוות ביחד כשישתחררו. רגשות האשם על כך שהוא שרד, אבל אשתו ובנותיו לא. על כך שהוא שרד ואחיו יוסי לא. על ההחלטה שקיבל בשבי – לשרוד, לחיות בכל מחיר. בחירה שלא הייתה מובנת מאליה ברגעי משבר קשים שם. "לצעירים שהיו איתי, היה הרבה יותר קשה להבין שעכשיו הם במאבק על ההישרדות. חייבים לחיות", שיתף.
מה החזיק אותו בחיים? השקר ה"מתוק" של המחבלים שליאן, נויה ויהל בחיים, ותיאורי המחבלים שאמא שלו משתתפת בהפגנות ונושאת את תמונתו. זה מילא אותו תקווה, אחרת היה מאבד רצון לחיות. אמר שנויה הייתה אמורה לסיים תיכון ולהתגייס, ויהל להתחיל שנה בתיכון. למרות הכאב, הוא מצליח ליהנות ממפגשים ושיחות עם חבריהן, ששומרים איתו על קשר טוב.
הוא שיתף איך תכנן בשבי לטוס איתן מפה ברגע שישוחרר ולא לחזור כי יש להן אזרחות בריטית, והוא לא יחזור לעולם למקום אסונן ואסונו. ועכשיו ברור לו שיישאר כאן בארץ, אבל לעולם לא יחזור לקיבוצו בארי גם אחרי שישוקם.
הוא יודע שהמשפחות רוצות את כולם, וגם הוא משוכנע שהמשך המלחמה בעזה הוא רעיון גרוע המסכן את חייהם של מי שנשארו שם. "הרי ככה נהרג אחי הבכור יוסי בשבי, בהפגזה של צה"ל", הסביר.
"עדיף עסקה חלקית?", שאלתי אותו.
"ברור", אמר. "להוציא את כל מי שאפשר מיד, 10 חטופים חיים וחללים. תראו אותי", אמר לקהל אנשי החינוך המרותקים לדברים, "אני – זו עסקה חלקית. אם לא הייתה מתבצעת, לא הייתי פה לספר לכם על הטבח, על השבי ועל חיי כעת".
אלי שרעבי הוא השראה עבורי, ואני מאמינה שגם עבור רבים אחרים. מודל להישרדות, להתמודדות, לתקווה, לאור ולחיים. אלי אחד, המסביר בשקט לקהל של מאות מאזינים איך הפגזה מסכנת חטופים, עולה עשרת מונים על כל ישראלי הזוי ובזוי שנשא השבוע שלט מתועב "זה רצח עם" בהפגנה באיכילוב. מי הם בכלל לעומתו? כלום ושום דבר. לא חובה להסכים איתו, אבל אפשר להקשיב לו.
ואלי עצמו? הוא חולם על עתיד טוב, על חיים טובים לצד בת זוג. ילדים? הוא צוחק: "את רואה אותי מתרוצץ בגני שעשועים בגילי?". בקלות. ממש יכולה לדמיין אותו כך, והוא לא באמת שלל את התסריט.
אשרי העם שזהו בנו. הלוואי שנהיה ראויים לו, למלחמתו, לחלומותיו.
התרעות פיקוד העורף