לאורך שנים התגבשה במערכת הביטחון אקסיומה, ולפיה לא ניתן לאלץ רמטכ"ל לצאת למבצע או למלחמה שהוא אינו מאמין בהם. שמעתי את זה כמעט מכל הרמטכ"לים בעשורים האחרונים, והיו אפילו מפקדי חיל אוויר שהחילו אותה על עצמם. האקסיומה הזאת תעמוד למבחן מעניין בשבועות הקרובים.
כרגע נערך כוח מצומצם יחסית של צה"ל בעמדות לקראת כיתור העיר. בשבוע הבא יחל גיוס אנשי המילואים, ורק באמצע ספטמבר צפוי צה"ל להשלים את כיתור עזה, כמהלך מקדים לקראת כיבוש העיר. זאת בתקווה שהדרג המדיני ינצל את מרווח הזמן הזה לקבל החלטה שתעצור את האיוולת, בטרם פורענות.
נתניהו ער גם הוא לגרירת הרגליים של צה"ל, אבל נראה עסוק יותר בחשדות שצמרת צה"ל "מתדרכת כנגדו", מאשר בניסיון לכפות על צה"ל סדר זמנים דוחק יותר להשלמת הפעולה שהוא מדבר עליה בשקיקה כקלף הניצחון שלו. והשאלה היא עד כמה באמת משתוקק נתניהו להיכנס ל"מלכודת האסטרטגית" בעזה, כדברי רא"ל זמיר, או רק מנסה להצטייר כמי שנלהב לשלוח את חיילינו אל תוך המגדלים הרבים שעוד עומדים במטרופולין העזתי.
"המארבים ההומניטריים"
חמאס, לעומתו, מנצל היטב את הזמן לתגבור כוחותיו בעיר עזה ולקיום נוהל קרב של שבועות ארוכים לקראת השלב הבא של המערכה. עד כה צבר כמה אלפי לוחמים בעיר, שהיא ליבת שלטונו ברצועה. אלה לא הלוחמים המיומנים והרעננים שפגש צה"ל בעזה בסוף 2023. רבים מהם צעירים וחסרי ניסיון, אבל למדו את המעט הנדרש כדי לנהל לוחמת גרילה בשטח האורבני הצפוף.
התרעות פיקוד העורף