פרט לעובדה שהיעדר תמיכה ממשלתית ליוזמותיו מעיד על כך שאין קונצנזוס בהולנד לפעול באופן נחרץ וחד־משמעי נגד ישראל, פרישתו הובילה להתפטרותם של חבריו ממפלגת המרכז־ימין, "האמנה החברתית החדשה" (NSC). הפרישה הותירה את הממשלה עם 32 מתוך 150 מושבים, או 20% בלבד מהפרלמנט – מצב שמאיים על היציבות הפוליטית, מעמיק את הפיצול הפוליטי והמשבר הקואליציוני, ועלול לגרום בהמשך לשיתוק הממשלה ההולנדית ולהאטה בפעילותה הכלכלית.
יתרה מכך, פרישת ולדקאמפ משקפת שינוי דרמטי שחל במדיניות החוץ של האג, בגישתה המאוזנת ובתמיכתה המסורתית בישראל. למרות האפשרות שהממשלה החדשה שתקום תבחר לרכך את הטון הביקורתי והעמדה האנטי־ישראלית, כבר עתה מסתמן כי האירוע מסמן שינוי משמעותי ב"כללי המשחק".
התבוננות מנקודת מבט רחבה מראה כי פרישתו והמהלכים הקודמים שיזם ולדקאמפ, בתיאום עם מנהיגים מצרפת, בלגיה ומדינות נוספות באירופה לקידום מדיניות נגד ישראל, מחדדים את השפל החמור שאליו הגיעה ביחסיה עם האיחוד האירופי (EU).
הם מדגישים את ההקצנה שחלה בשיח הפוליטי והציבורי ההולנדי כלפיה (54% מהציבור ההולנדי תומכים בעמדתה הביקורתית כלפי ממשלת נתניהו, כפי שעולה מסקר שפרסם מכון IPSOS בחודש אפריל) וכן את השינוי הדרמטי שמתחולל בדעת הקהל הבינלאומית. כלומר, את נרמול הסנטימנט הפרו־פלסטיני והעמדה האנטי־ישראלית, שלא לומר אנטישמית, שמתחזק משמעותית בשנתיים האחרונות.
נוסף על כך, פרישת ולדקאמפ וחבריו בתזמון הנוכחי – עם חידוש הלחימה והקצנת המשבר ההומניטרי בעזה לצד גל הגינויים נגד ישראל והאשמתה הפומבית ב"פשעי מלחמה" – מעמידה במבחן את המשך היחסים הבילטרליים עם אחת מידידיותיה ההיסטוריות והקרובות ביותר באירופה.
כל זאת, במיוחד בימים אלה, כשיותר ויותר מדינות בעולם מגנות אותה ומצהירות במקביל שיכירו במדינה פלסטינית במסגרת עצרת האו"ם שמתכנסת בחודש הבא בניו יורק.
מתיחות בילטרלית גוברת
התבוננות מקרוב מראה כי למהלכו של שר החוץ ההולנדי השלכות משמעותיות ומרחיקות לכת על היחסים בין האג לירושלים, המקרינות על מדיניות החוץ של ה־EU. מדובר בהעמקת המתיחות המדינית, הדיפלומטית והביטחונית מולה, בין השאר, על רקע האשמתה של ישראל ב"רצח עם" המתחולל ברצועה והצגתה לראשונה ברשימת האיומים הביטחוניים על הולנד.
כמו כן, התגברות הלחצים בפרלמנט ההולנדי וקריאתו של ולדקאמפ לעצור את הסחר והיצוא הצבאי לישראל, בדגש על אספקת רכיבי מטוס הקרב F35 אליה, מאיימות על המשך שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות, שהיקף הסחר הכולל ביניהן הגיע ל־4.23 מילארד דולר ב־2024.
על רקע תמיכתו בתביעה נגד ישראל שמנוהלת בבית הדין הפלילי הבינלאומי, התפטרותו של ולדקאמפ עלולה גם להקפיא את מדיניותה הנוקשה של הולנד, במיוחד נוכח קריסת ממשלת המעבר. בתוך כך, ניסיונו להגביל את הגישה הישראלית להסכמי סחר כלל־אירופיים, ליוזמות מחקר כמו תוכנית הוריזון של ה־EU ולתערוכות ביטחוניות אירופיות, מוביל כבר עתה להדרת חברות ישראליות מאירועים מרכזיים של תעשיית הביטחון.
מהלכים אלה, שתואמים למדיניות ה־EU בנושאי זכויות אדם ושיתוף פעולה בינלאומי, עשויים אומנם לחזק באורח זמני/נקודתי את מעמדה של האג בארגון, אך ביקורתה הגוברת נגד ישראל מנגד, לרבות העמקת מגבלות הסחר – במיוחד במגזרים צבאיים ודו־שימושיים – תצמצם את שיתוף הפעולה המסחרי, הביטחוני והמחקרי בין השתיים.
אף שהשפעתם הכוללת של הצעדים הללו צפויה להוביל לשדרוג תדמיתה הן בקרב מדינות ערב והן בקרב המיעוט המוסלמי המתגורר בשטחה ובכלל באירופה (הציבור המוסלמי מהווה כיום כ־5% מהאוכלוסייה ההולנדית) - פרישתם של שר החוץ ואנשי מפתח אחרים נושאת השלכות כלכליות רציניות על ארצם. היא פוגעת במיצובה האסטרטגי ועלולה להחליש את הכלכלה החמישית בגודלה ב־EU (תמ"ג של 1.16 טריליון דולר ב־2024).
זאת ועוד: אי־יציבות פוליטית וחוסר ודאות מוגבר – במיוחד בימים אלה של החרפת המשברים הגיאופוליטיים – יפגעו ביכולתה של האג למלא תפקידים פרואקטיביים באיחוד. הם יקשו עליה להוביל יוזמות או להשפיע על מדיניות קולקטיבית של הארגון, במיוחד בנושאים רגישים כמו המלחמה באוקראינה והעימות ברצועת עזה, רגולציה, הגירה וטכנולוגיה.
בנוסף, התפטרותו של שר החוץ, שמותירה ואקום בזירה הדיפלומטית ההולנדית והאירופית, תוביל לירידה (זמנית?) במשקלה של האג במסגרת קבלת ההחלטות האסטרטגיות של ה־EU ותחליש את עמדתה בעיקר מול גרמניה וצרפת, מנהיגות הגוש האירופי.
העמקת המשבר אף צפויה להוביל לעיכובים בהשקעות ובשיתופי פעולה בינלאומיים ולדחיית רפורמות חשובות בנושאי הגירה וביטחון, אקלים ואנרגיה ירוקה, שיגבירו את הלחץ הציבורי מבית ומחוץ.
וכך, אף שהכלכלה ההולנדית צפויה לצמוח ב־1.3% ב־2025 וב־1.2% ב־2026, כפי שעולה מהערכות שפרסם ה־EU, סיכונים שונים – החל ממלחמת סחר עולמית ועד שיבושים בשוקי האנרגיה – עלולים להחליש את היצוא, להאט את הצמיחה ולערער את חוסנה הלאומי. כל אלה, בתורם, מעמידים למבחן את יכולתה של האג להתעשת ולהמשיך לתפקד כשחקנית חשובה ומשפיעה בזירה האירופית והבינלאומית.
תקדים למדינות נוספות
בראייה גיאופולטית ואסטרטגית רחבה, מהלכו הדרמטי של שר החוץ אינו רק אקט מחאה אישי או תגובה פוליטית מקומית. זהו צעד מהותי, שממחיש את העמקת הקיטוב הפוליטי בהולנד ואת הפילוג בין חברות האיחוד האירופי. בעוד ספרד ואירלנד נוקטות צעדים חריפים נגד ישראל, לרבות חרמות והכרה פומבית במדינה פלסטינית, מדינות אחרות, ובהן הונגריה וצ'כיה, ממשיכות להביע תמיכה מוצהרת בה.
הפערים הללו מקשים על תיאום אסטרטגי וגיבוש מדיניות חוץ אחידה של ה־EU, במיוחד בכל הנוגע לעימות נגד חמאס בעזה ולסוגיה הפלסטינית בכלל.
יתרה מכך, המדיניות ההולנדית כלפי ישראל, שמשקפת לחצים פנימיים הולכים וגוברים – על רקע העלייה המדאיגה בתקריות האנטישמיות, התעצמות המחאה הציבורית והקצנה בשיח הפוליטי – הפכה לטריגר שמאיץ תהליכים של פילוג פנימי, סודק את האחדות האירופית ומעמיק את השסעים בין גושי המדינות באיחוד.
פרישתו של ולדקאמפ – סימבולית ופרובוקטיבית ככל שתהיה – עלולה לשמש תקדים למדינות נוספות שיבחרו לנקוט צעדים דיפלומטיים, כלכליים או משפטיים נגד ישראל ובכך תאיץ את תהליך הדה־לגיטימציה שלה בזירה הבינלאומית.
מעבר לכך, היא עשויה לבשר על שלב חדש באופן שבו אירופה משנה את גישתה כלפי הסכסוך הישראלי־פלסטיני, מהתמקדות בתוצאות העימותים הצבאיים לעבר עיסוק בנרטיבים, ברגשות הציבוריים ובלחצים הפוליטיים הפנימיים.
זוהי סיטואציה חדשה שמציבה את ישראל מול אתגר מדיני רחב בהרבה מהמערכה הצבאית בעזה – אתגר של התאמה לכללי המשחק האירופיים המשתנים, תוך עיצוב תדמית יציבה ושימור קשרים אסטרטגיים, בראש ובראשונה עם הולנד.
התרעות פיקוד העורף