השתיקה הרועמת: ניו יורק איבדה את מנהיגי הקהילה היהודית | שלמה שמיר

זאת שתיקה. אין מילה אחרת להגדיר את ההיעדר הטוטאלי של תגובות מצד מי שמזוהים כראשי הקהילה בניו יורק, הגדולה והמובילה ביהדות ארה"ב. מתרחשים דברים ומצבים, גם בתחומי המטרופולין, שבעבר הלא רחוק היו מטלטלים את הקהילה, חושפים את המוניטין של יהודי ניו יורק כמעוז של ליברליות, נוטרי חופש הדיבור וקנאי המחאה נגד עוולות והתנהלויות פסולות של הממשל ושל ממשלות שונות, ובמיוחד של הממשלה היקרה לליבם, זאת היושבת בירושלים.

הקהילה היהודית בניו יורק התהדרה תמיד בנוכחותם הפעילה של ראשי ארגונים, מנהיגים ואישי ציבור שהיו מוסכמים כבעלי השפעה גם בקרב קבוצות וחוגים בקהילה שאורח חייהם היה מנוגד לזה של הדוברים הפעילים. לא עוד.

בחודשים האחרונים נתגלתה הקהילה הגדולה בניו יורק מבחינה ייצוגית, מוסרית, הסברתית ותקשורתית כלא קיימת. בבחירות לראשות העיר מתמודד מועמד צעיר, כמעט אלמוני - זוהרן ממדאני, מוסלמי קנאי. סקרי דעת הקהל מחמיאים לסיכוייו לנצח בבחירות. התוצאה תהיה מוסלמי כראש עיר שבתחומיה חיה האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר חוץ ממדינת ישראל. בין מיליון וחצי לשני מיליון יהודים. נו, אז מה?

עד היום לא נשמעה מצד ממסד הבכירים של קהילת ניו יורק הצהרה שתביע התנגדות למועמדותו של ממדאני, שתבטא דאגה מסיכוייו להיבחר, ושתסביר את ההשלכות הצפויות לקהילה מכהונתו של מוסלמי אדוק כראש העיר. "שינדלר היה הופך עולמות ויוזם מאבק נגד מועמדות של מוסלמי עוין לראש העירייה", אמר לי בשיחה שלא לייחוס עסקן קהילתי ידוע במנהטן.

הוא התכוון לאלכסנדר שינדלר המנוח, שנחשב למנהיג הבלתי נשכח של התנועה הרפורמית. מבחינת רמת ההשפעה בקהילה בכלל - ואפילו במגזר האורתודוקסי - שהייתה בזמנו לשינדלר, לא קם לו עד היום יורש.

הרוב הגדול של יהודי ניו יורק ושל היהודים בארה"ב לא אוהב את הנשיא דונלד טראמפ - וזאת לשון המעטה. בבחירות האחרונות לנשיאות, יותר מ־%80 מהיהודים שהצביעו תמכו בקמלה האריס הדמוקרטית. הם ידעו שהיא לא בדיוק כשירה וראויה לכהן כנשיאה, אבל תיעובם לטראמפ הכריע וקבע את דפוס ההצבעה שלהם. מאז, עיתונאים, פרשנים ובעלי טורים אינם חדלים מלבקר ולערער על התנהלותו של הנשיא, ולועגים ליוזמותיו והחלטותיו. גם אישי ציבור מעולמות האקדמיה והעסקים מנצלים את מעמדם ומפרסמים תגובות ודעות נגדו.

עם זאת, לא זכור ולא ידוע מקרה שבו מישהו שנמנה עם הבכירים בעלי ההשפעה היהודית בקהילה בניו יורק, פרסם מאמר או טרח להתבטא בגלוי נגד טראמפ. "את שינדלר כבר הזכרתי? הוא לא היה רק מתבטא נגד טראמפ, הוא היה משתלח בנשיא ומגנה אותו", הוסיף ואמר לי אותו עסקן קהילתי.

יופה הצדיק בסדום

השתיקה הלא־רועמת של הקהילה ובכיריה מול וכלפי המתרחש מסביבם מביכה, במיוחד לאחרונה מול הגל, ליתר דיוק הצונמי, של הגינויים וההאשמות נגד ישראל בכל הקשור למלחמה בעזה ולתוצאות ההפצצות שהיא מבצעת על מעוזי חמאס.

"הנח לי הפעם. אני לא רוצה להגיב", אמר לי אברהם פוקסמן, מי שהנהיג שנים רבות את הליגה למניעת השמצה ונחשב לדמות מכובדת ומוערכת בקהילה. פוקסמן גם חמק מתגובה למדיניותה של ממשלת ישראל בעזה. "הם, בישראל בין כה וכה לא מקשיבים לנו", אמר.

מי שלא שתק והגיב בחריפות היה אריק יופה, שכיהן כנשיא התנועה הרפורמית בצפון אמריקה. יופה תקף במיוחד את מי שהגדיר כ"מנהיגי יהדות אמריקה". לדבריו, "מנהיגי היהודים באמריקה חיים בהכחשה. הם מסרבים לראות מה קורה סביבם. הם משותקים לנוכח התערערות והרס מעמדה של ישראל בעולם. הם משלים את עצמם שמה שקורה בעזה לא קורה בעזה".

אריק יופה גם מזהיר ש"כל החוגים והמחנות הפוליטיים בארה"ב נוטים נגד ישראל. ומה שחמור יותר, שמורגשת הידרדרות בתמיכה בישראל בקרב יהודים, במיוחד בקרב יהודים צעירים". יופה טוען שכל זה קורה בעקבות המלחמה בעזה.

ליהודי אמריקה אין שמץ אהדה לחמאס, אבל הם מתבוננים באימה איך ממשלת ישראל אחראית למותם של ילדים חפים מפשע. לטענת יופה, "יהודי אמריקה עוקבים בדאגה וחרדה למראה כהניסטים וגזענים היושבים בממשלת ישראל ומתיימרים לדבר בשם מדינת ישראל".

יופה גם פונה ליהודי אמריקה. "הם, היהודים, חייבים לתבוע מישראל לשים קץ למצב הבלתי אנושי בעזה ולהרג הילדים. ישראל גם חייבת לעשות הכל לשחרור החטופים מידי המפלצות של חמאס".

סדק קל וארעי בחומת השתיקה הורגש לא מכבר, כשנשיא הקונגרס היהודי העולמי רונלד לאודר פרסם הודעה שגינתה בחריפות את השר בצלאל סמוטריץ' על הצהרתו־שאיפתו "לקבור את הרעיון של מדינה פלסטינית". בהודעה שפרסם, גינה לאודר אותו ואת בן גביר: "שניהם מפרסמים באופן קבוע הצהרות שגורמות נזק עצום לישראל ולביטחונו של העם היהודי.

סמוטריץ' ובן גביר אינם מייצגים את הרגשות של הרוב המכריע של העם היהודי, שבאופן מוצדק חושב ששניהם אינם ראויים לכהן במשרות ציבוריות. אני קורא לראש הממשלה להבהיר שדעותיהם של שניהם אינן מייצגות את ממשלו".

כראש ארגון יהודי עולמי, רונלד לאודר הוא במעמד של מנהיג, אולי היחידי היום ברמה שאפיינה את מנהיגי הקהילה בעבר. אבל לאודר לא מנצל מעמד זה ולא נראה כמי שמעוניין לנצלו. מדי פעם הוא מגיח לתקשורת עם תגובה לאירוע או להתפתחות כלשהי, ומיד נעלם ונאלם.

מודאגים רק מגיוס החרדים

ה"ניו יורק טיימס" פרסם השבוע דיווח שטוען ש"רבנים מתגלים כקול של ביקורת על הטקטיקה של ישראל בעזה". הדיווח מספר כי "בעת שהטקטיקה של ישראל בעזה עוררה ביקורת בינלאומית, רבנים ברחבי העולם נוקטים צעד בלתי רגיל ומתבטאים נגד התנהגותה של ישראל במלחמה".

לפי הדיווח, עשרות רבנים בארצות אירופיות מגנים את ישראל. "הדבר המעניין הוא שגם רבנים אורתודוקסים התחילו לבקר את ישראל", נטען בדיווח, שמציין כי לאחרונה 80 רבנים אורתודוקסים חתמו על מכתב שדורש "הבהרה מוסרית ואחריות למשבר ההומניטרי בעזה".

לדברי העיתון "רבנים, כולל אורתודוקסים, גם בניו יורק הצטרפו לאחרונה לביקורת נגד ישראל" על אופן מלחמתה בעזה.  לדעתי, הדיווח מגזים. לא ידוע על רבנים אורתודוקסים בארה"ב שפרסמו ביקורת נגד ישראל בנוגע למלחמה בעזה. בשיחות עם רבנים כאלה, התנהלותה של ממשלת ישראל בנושא המאבק לגיוס תלמידי ישיבות לשירות צבאי באמת מטרידה ומרגיזה אותם. "זה נורא. עצם זה שממשלה במדינת ישראל תתנהל באופן שמאיים על לימוד תורה, זה בלתי נתפס ובלתי נסלח", אמר רב אורתודוקסי ידוע ומוערך בברוקלין.

צבי אורטנר, רב חרדי, אהוד ופופולרי בניו יורק, הסביר כי זכותו של עם ישראל ללמוד תורה ולשמור מצוות בארץ ישראל גם תחת הנהגתה של מדינת ישראל. "אלו ערכים שאינם ניתנים לערעור", טען, "תמונות של בחורי ישיבות שנעצרים על לא עוול בכפם רק כי למדו תורה מקשות על זכות קיום היסודות של המדינה. אם התמונה שמצטיירת היא שקל יותר ליהודי אורתודוקסי לשמור על אורח חייו בארה"ב או בכל מקום אחר - אבוי לנו".

מה ששתיקת הקהילה וראשיה נוכח התפתחויות הצופנות השלכות משמעותיות על מעמד הקהילה בעתיד חשפה היא המציאות העצובה שאין היום בקהילה היהודית בניו יורק אף לא דמות אחת, אישיות אחת, איש או אישה, שמקרינים נוכחות ברמה וצורה של הנהגה ומנהיגות.