בעוד מנהיגי העבר, פליטי שואה או גיבורי מלחמות קיום, ידעו להעמיד את קיום המדינה מעל כל אינטרס ולזכור את הסכנה האורבת מאויבים חייתיים המשחרים לחולשתנו, העמידו בחירות 2019 בעמדת מקבלי ההחלטות שורת אישים שההיסטוריה שלהם סטרילית מטראומות עבר. נתניהו המהגר מאמריקה, ליברמן המהגר מרוסיה, לפיד המהגר מהתקשורת, גבאי המהגר מעולם העסקים וגנץ שנבחר לרמטכ"ל כברירת מחדל. איש מהם לא זיהה את הסכנה בהפיכת הגוש החוסם לגוש קבע, כזה המבטיח מערכות בחירות רצופות, ממשלות מעבר, או ממשלות ארעיות ושבריריות יותר ממגדל לגו.
איש לא דמיין את תוצאות הגוש החוסם כקללה לאומית שסופה קרע חברתי עמוק, שנאה פנימית עד סף מלחמת אזרחים, טבח תנ"כי ומלחמת נצח בשבע חזיתות. קללת הגוש החוסם הולידה מנהיגים רדומים עסוקים רק בבחירות, ממשלות עסוקות בהישרדות וחברה שונאת ומסוכסכת שחבריה עסוקים בהכנעה הדדית ובאלימות שהפכה לסמל סטטוס שלטוני ומעמדי. אלים יותר משמע בכיר יותר.
אותם אנשים דהויים, אותם מסרים, אותם מספרים ואותו גוש חוסם שסופו דם, דמעות ומצבות. ללא מנהיגות חדשה שתנסח מחדש את כללי המשחק הפוליטיים, ישראל עלולה לעמוד בפני האויב המסוכן ביותר לקיומה: התפרקות פנימית ואבדן שליטה.
אליטת העריקים
אם הממשלה מפרה את החוק, לא חלה שום חובה על האזרח לקיים אותו ועל כן הגיעה העת להקים רשות מיסים אזורית, אליה ישלמו אזרחי המדינה את מיסיהם, והיא תסדיר את ענייניה עם השלטון כך שהעיוות שבו אליטת העריקים גם מפרה את החוק, גם משתמטת משירות וגם מקבלת את כספי המיסים לא תתקיים עוד. חרם מיסים אינו אפקטיבי כיוון שהוא מעמיד את האזרח מול השלטון. רשות מיסים אזורית שאותה ינהלו השלטון המקומי וראשי מערכות החינוך, הבריאות והתחבורה בכל אזור ואזור, יהוו איום מתמיד על שלטון מופקר שהעמיד את עצמו מעל לחוק והפך את המשרתים בצבא למשרתים של אליטת העריקים.
שנ"צפוזיציה
הייתם בהפגנות הענק בכיכר החטופים? אז בוודאי הרגשתם את הכאב המפלח, את הצער שואב את מעט החמצן שנותר בנפש, את עוצמת ההזדהות המדהימה עם המשפחות האומללות, אבל לא הרגשתם את הרגש החשוב ביותר להשגת המטרה: הזעם. אותו רגש המאיים על מנהיגים, מעורר חלחלה ופחד בליבותיהם של מקבלי החלטות. בוודאי גם לא התבקשתם להיות חלק משורת אירועים המניעים דינמיקה המייצרת זעם עד לסף המאיים להתפרץ על מי שגזרו באדישותם את מותם של רבים מהחטופים, ואדישותם מאיימת לעשות זאת שוב ממש בדקות האלו שבהם אתם קוראים את המילים הללו. בלי זעם ציבורי לא ישובו החטופים לביתם והמדינה לא תשוב לשפיותה.
בעוד נתניהו וכלי התקשורת הממשלתיים הנתונים למרותו פועלים בכוחנות ללא פשרות, מגיבים בדורסנות לכל גילוי מחאה ונוקמים בכל מי שאינו מיישר קו עם השלטון, עומדים מולם ראשי אופוזיציה רכי לשון, מקוששי אהבה וצייצני קלישאות מאוסות בסגנון: "לאן נוליך את הבושה?", המקוננים על אבדן הערכים.
התרעות פיקוד העורף