מגמת היתרונות בהפרטה ופתיחת השוק לתחרות בישראל הביאה לכמה תוצאות חיוביות כגון: שיפור יעילות ואיכות השירות כאשר חברות פרטיות פועלות לרוב בצורה גמישה ומהירה יותר מחברות ממשלתיות כבדות בירוקרטיה. תמריץ לרווחיות מוביל לחדשנות, שיפור השירות ללקוח, והתייעלות תפעולית. לדוגמא בתחום התקשורת – פתיחת השוק לסלולר ואינטרנט יצרה קפיצה דרמטית במחירים ובשירות.
בתחום האנרגיה – כניסת יצרני חשמל פרטיים תרמה להורדת עלויות ולשיפור אמינות האספקה, הקטנת ריכוזיות ושבירת מונופולים, ולהורדת מחירים לצרכן. תחרות שוק חופשי מביאה לירידת מחירים, שיפור איכות המוצרים ויותר אפשרויות בחירה.
בנוסף, התחרות תורמת להקטנת הנטל על תקציב המדינה, כאשר מכירת חברות ממשלתיות והפרטת שירותים מפחיתה את ההוצאה הציבורית על סבסוד והחזקה, מגייסת הכנסות ממכירה, ויכולה להפנותן לתחומים אסטרטגיים אחרים כגון: חינוך, ביטחון ובריאות. ועד לעידוד השקעות זרות וצמיחה כאשר שוק פתוח ותחרותי מושך משקיעים זרים ומעודד שיתופי פעולה בינלאומיים. פתיחת השוק בישראל הובילה לכניסת הון זר, במיוחד בתחומי תשתיות, אנרגיה, טכנולוגיה ותחבורה וסייעה רבות לקדם מיזמים גדולים.
כל זה מוביל לשיפור המוניטין הבינלאומי של ישראל ככלכלה חופשית ותחרותית הממוצבת כחלק מהכלכלה הגלובלית, ומאפשרת השתלבות טובה יותר בהסכמי סחר, עם דגש על האיחוד האירופי וקשרים אסטרטגיים עם ארה״ב. עם זאת, ישנן גם טענות על כך שהתחרות לא תמיד הובילה לתוצאות חיוביות בכל התחומים, והאתגרים עדיין נמשכים. על כן, מחובתנו לבקר ולפקח על התופעה.
החגורה והדרך
בעשור האחרון חלה האצה משמעותית בכניסת שחקנים בינלאומיים לתחום התשתיות בישראל – מגמה שנובעת מצורך הולך וגובר בהשקעות הון, במומחיות טכנולוגית ובניסיון גלובלי בפרויקטים מורכבים. לדוגמה: בתחום התחבורה (כבישים, רכבות ותחבורה ציבורית) נכנסו לפעול בישראל חברות סיניות כגון CCECC ו־China Railway Engineering Corporation אשר השתתפו בפרויקטים של הרכבת הקלה (תל אביב – הקו האדום, הירוק והסגול).
נכנסו גם חברות אירופאיות כגון אלסטום (צרפת) וסימנס (גרמניה), הלוקחות חלק בהספקת מערכות רכבת קלות וכבדות וחברות ספרדיות כגון CAF ו־Acciona הנוטלות חלק במכרזים להפעלה ותחזוקה. דוגמה נוספת בתחומי האנרגיה (חשמל, גז ואנרגיות מתחדשות) בבנייה והקמה של תחנות כוח פרטיות, שחקנים זרים (לרוב קרנות השקעה ותאגידים אירופאיים) נכנסו לשוק ייצור החשמל בעקבות הרפורמה במשק החשמל.
בתחומי האנרגיה הירוקה, חברות מאירופה (כמו Enlight עם שותפים זרים, או EDF הצרפתית) מובילות פרויקטים סולאריים ואחרים. בתחום הגז הטבעי, חברות בינלאומיות (נובל אנרג’י מארה״ב, כיום חלק מ־Chevron) שיחקו תפקיד מרכזי בפיתוח אתרי הגז לווייתן, תמר ועוד. הגורמים העיקריים למגמה זו הם הצורך במימון חיצוני – פרוייקטי תשתית בהיקפים של עשרות מיליארדי שקלים, איסוף הידע הטכנולוגי וניסיון נצבר, פתיחת השוק הישראלי לרגולציה תומכת ותחרות בינלאומית, לצד הצורך באמון גובר בכלכלה הישראלית והפוטנציאל הדמוגרפי־תחבורתי שלה.
בכלל כל השינויים המשגשגים הללו אשר תורמים תרומה משמעותית לחיזוק וצמיחתו של המשק הישראלי, התפתח בשנים האחרונות איום מהשפעה גוברת של הממשל הסיני באמצעות חברות סיניות הפועלות בישראל, הנושא נמצא בשיח ציבורי וביטחוני בעשור האחרון, בעיקר סביב תחומי תשתיות אסטרטגיות, טכנולוגיה והשקעות.
ההיבטים המובילים לחששות באיום הסיני הם בנייה וכניסה לתשתיות קריטיות כגון נמלים, חברת SIPG הסינית מפעילה את נמל המפרץ החדש בחיפה (חוזה ל־25 שנה). זה עורר דאגה בארה״ב ובקרב מערכת הביטחון מחשש לניטור פעילות צבאית (כולל צי ארה״ב המבקר בישראל). בתחום התחבורה ציבורית, חברות סיניות מעורבות בהקמת הרכבת הקלה בת״א ובמנהור שלה, דבר המעלה חשש לנגישות למידע גיאו־אסטרטגי רגיש.
בתחום התקשורת כבר עלו חששות סביב כניסת טכנולוגיות כמו ו־ZTE, בעיקר בתחום דור 5, לצד כניסת רכבים סיניים לבסיסי צה"ל עם מערכות מתקדמות הידועות ביכולות איסוף המידע שלהם ומעקב אחר ישראלים. כל זאת מצטרף להתגברות השפעה כלכלית־אסטרטגית, לשליטה בפרויקטים בהיקף של מיליארדי שקלים המאפשרת כוח מיקוח והשפעה על מדיניות חוץ ופנים של ישראל.
ההשקעות הסיניות בישראל משולבות בתוכנית הממשלתית המוצהרת מזה שני עשורים ״החגורה והדרך״ (BRI), אסטרטגיה עולמית של סין להגברת ההשפעה הגאו־פוליטית שלה דרך השקעות בתשתיות. החשש המתגבר במדינות רבות בהן פועלות חברות עסקיות מסין הוא שהחברות הללו משמשות זרועות ישירות של הממשל הסיני, ולא רק גורמים עסקיים.
לאחרונה פורסם כי "דליה אנרגיה" חתמה על הסכמים להקמת שתי תחנות כוח בעלות של 7.1 מיליארד שקל לתכנון, רכש והקמה עם שלוש חברות סיניות בתכנון והקמה של תחנות כוח ופרויקטים של תשתית בישראל, נושא שחשוב שייבדק בשל האיום שלעיל והשלכותיו על מיזמי אנרגיה אחרים שממשלת ישראל מתכננת לפרסם ולקדם.
הלחץ האמריקאי כבר גרם לישראל להקים מנגנון פיקוח על השקעות זרות, מיזמים משותפים ומחקרים עם אוניברסיטאות ותעשיות ישראליות (AI, חומרים מתקדמים, סייבר) יוצרים חשש לזליגת ידע ביטחוני־טכנולוגי. בהקשר של השקעות בחברות הזנק ישראליות, גם קיים חשש להעברת טכנולוגיות לשימושים צבאיים בסין.
לצד המשך יישום מדיניותה לפתיחת המשק לתחרות וכניסת גורמים בינלאומיים לשוק, ממשלת ישראל אינה מתעלמת מהאיום הגובר בהשפעת אותן חברות סיניות ופועלת במספר דרכים לבקרה ופיקוח. בין השאר פיקוח על השקעות זרות – הקמת מנגנון מייעץ ב־2019, דרישה לבחינת פרויקטים אסטרטגיים ואיזון בין סין לארה״ב – ישראל משתדלת לשמור על יחסים כלכליים עם סין תוך אי־פגיעה בברית הביטחונית החשובה עם ארה"ב. כמו כן הגבלות על תחומי ביטחון וטכנולוגיה רגישים – חסימת השקעות סיניות בתחומי תקשורת, סייבר ותעשיות ביטחוניות.
האיום המרכזי נובע מכך שחברות סיניות בישראל אינן נפרדות מהממשל הסיני, אלא נתפסות ככלי יישום של מדיניות גאו־אסטרטגית. ההשלכות האפשריות כוללות שליטה בתשתיות קריטיות, גישה למידע רגיש, והשפעה על מדיניות ישראל דרך כלכלה, לצד סיכון לפגיעה ביחסים עם ארה״ב.
התגברות החשש מהשפעת ממשלת סין בעולם, עם מיקוד בדאגה שהובילה ארה״ב – ובעיקר בתקופת ממשל טראמפ: סין קידמה בעשור האחרון את יוזמת ״החגורה והדרך״ (BRI) – בהשקעות ענק בתשתיות, נמלים, רכבות, אנרגיה ותקשורת בעשרות מדינות. השקעות אלה נתפסות לא רק כמהלך כלכלי, אלא גם ככלי להרחבת ההשפעה הגיאו־פוליטית של הממשל הסיני. מגמה זו גרמה למדינות רבות לחשוש כי שליטה סינית בתשתיות קריטיות עלולה להביא תלות כלכלית וביטחונית.
משנה זהירות
ממשל ארה"ב קבע כי סין מנצלת חברות ממשלתיות ככלי להשגת שליטה אסטרטגית. משקיעה בטכנולוגיות מתקדמות (5G, AI, שבבים) לצרכים אזרחיים וצבאיים. מהווה איום על ביטחון המידע – בעיקר דרך חברות כמו Huawei ו־ZTE. מלחמת הסחר עם סין הובילה להטלת מכסים הדדיים בהיקף מאות מיליארדי דולרים.
מבחינת איסורים טכנולוגיים ארה"ב מונעת שימוש במערכות Huawei ו־ZTE בפריסת 5G, ומפעילה לחץ על מדינות אחרות (כולל ישראל) להימנע מהן. כמו כן היא פועלת להרחבת סמכויות ועדת ההשקעות הזרות בארה״ב (CFIUS) כדי למנוע השתלטות סינית על חברות טכנולוגיה אמריקאיות. וכמובן אזהרות למדינות בנות ברית – בהן ישראל – כי מעורבות סינית בתשתיות (נמלים, תקשורת, אנרגיה) עלולה לפגוע בשיתוף הפעולה הביטחוני עם ארה״ב.
לסיכום, קיים איזון עדין לפיו ישראל מעוניינת בקשרים כלכליים עם סין, אך לא במחיר של פגיעה בברית האסטרטגית והחשובה עם ארה״ב. מה שהתחזק מאוד בשנתיים של לחימה במספר זירות בסיוע ארה"ב למול ארגוני טרור ומדינות שנתמכות על ידי סיוע סיני. מדינות רבות באירופה נוקטות זהירות ואף מטילות מגבלות בכל הנוגע לשילוב חברות סיניות בשוק החשמל והאנרגיה שלהן חשש מפגיעה בביטחון הלאומי והאסטרטגי.
לדוגמא, במערכות אנרגיה - ובמיוחד תשתיות קריטיות כמו רשתות חשמל, תחנות כוח ופתרונות אחסון - הנחשבות לנכסים רגישים מבחינה ביטחונית. שילוב חברות סיניות, שחלקן בבעלות ממשלתית או מקושרות לשלטון המרכזי בבייג'ינג, מעורר חשש מהשפעה פוליטית או גישה למידע אסטרטגי. מדינות כמו גרמניה, צרפת והולנד הביעו דאגה מפני אפשרות של "דלת אחורית" טכנולוגית שתאפשר מעקב, שיבוש או שליטה מרחוק על תשתיות חיוניות.
החשש מהשפעת סין בעולם התגבר במיוחד תחת ממשל טראמפ, ששם את הנושא במרכז האסטרטגיה האמריקאית בקול ואף באגרסיביות ברורה. ארה״ב מזהירה את בנות בריתה – כולל ישראל – מפני מעורבות סינית בתשתיות וטכנולוגיה, מתוך חשש לחדירה ביטחונית ולערעור יחסי התלות עם וושינגטון.
הגיע הזמן שממשלת ישראל תקים מנגנון לפיקוח ובקרה מורחב בשילוב גורמי ממשל, כלכלה ובטחון שיבחנו את תהליכי יישום ההפרטה והגברת התחרות נוכח איומים מתגברים שהתחזקו בשנים האחרונות ויש לתת להם דגש מיוחד לפני שמתקבלות החלטות בפועל.
התרעות פיקוד העורף