אלא שגם אצלנו ההתנהלות בעייתית. יש בינינו מי שבוחרים להאשים את חיילינו בהרג חפים מפשע, במקום להסביר את העיקרון המוסרי הפשוט: מי שמגן על מולדתו מפני ארגון טרור צמא דם אינו דומה למחבל ששוחט אזרחים.
ובתוך כל זה, ההסברה הרשמית שלנו חלשה ואינה מצליחה להציב נרטיב ברור ועקבי מול העולם. כדי לנצח את הנרטיב הנגדי עלינו לחשוב לא במונחים של תגובה, אלא של תפיסה אסטרטגית כוללת. כיום קיימות יחידות דוברות שונות, אבל כל אחת מהן פועלת בנפרד. התוצאה היא מסרים סותרים וקולות מקוטעים.
שלושה דברים עיקריים צריכים להיעשות כדי לשנות את המצב. ראשית, הקמת גוף הסברה ממלכתי עצמאי, שאינו כפוף לגחמות פוליטיות. גוף בעל משאבים ויכולת להגיב בזמן אמת בכל זירה, תקשורתית ודיפלומטית. שנית, גיבוש נרטיב לאומי אחד, שמסביר בשפה ברורה את ההבדל המוסרי בין הגנה עצמית ובין טרור המכוון נגד אזרחים. שלישית, השקעה בדיפלומטיה ציבורית ובהכשרה שיטתית של דוברים בכל הדרגים, מהמנהיגים ועד אזרחים שמוכנים לייצג את ישראל ברשתות החברתיות ובקהילות בינלאומיות.
רק כך נוכל לעבור ממצב של תגובה מאוחרת לשקרים, למצב שבו אנחנו יוזמים, מובילים ומכתיבים את הנרטיב. כיום, מול שברי מסרים מבית, אויבינו משדרים שקר פשוט ואחיד שנשמע שוב ושוב ומצליח להדהד חזק יותר מהאמת שלנו. אם נשכיל להציב קול צלול, אין שקר שיוכל לעמוד מול האמת שלנו.
אנחנו משקיעים מיליארדים בביטחון ובמודיעין, אבל מזניחים את אחד הכלים החזקים ביותר במאבק: התודעה. האחריות שלנו אינה רק להילחם בשדה הקרב, אלא גם בשדה הרעיוני. זהו לא מאבק של ימין או שמאל, או של מגזר אחד מול אחר. זה מאבק של כולנו, יהודים וערבים, חילונים ודתיים, ותיקים ועולים, כי הטרור אינו מבחין בין דם לדם.
התרעות פיקוד העורף