במסדרונות "מעריב", בבניין שאיננו עוד, היא הלכה כמרחפת, כנסיכה, כדמות יוצאת דופן, נעדרת מרפקים, שקועה רק במילה הכתובה, בכתב ידה היפהפה. נשמה טהורה. אבל היא ראתה הכל בעינה הבוחנת, ואולי גם סיפרה הכל לבן זוגה.
בשנותיי ב"מעריב" היו לי שיחות נפש רבות איתה, מלוות לעיתים בחילוקי דעות פוליטיים, שהעמיקו מאז התראינו בפעם האחרונה לפני אי אלו שנים. אף שסלדה מפוליטיקה, היא הקצינה מאוד בדעותיה לכיוון השמאל, מתוך דאגתה וחששה לעתיד המדינה ולעתידה האישי.