פסק הדין שניתן אמש (ראשון) בבג"ץ הסנגוריה הציבורית נגד משטרת ישראל, היועמ"שית ופרקליט המדינה, מסמן נקודת מפנה היסטורית בכל הנוגע לאחת הסוגיות הרגישות ביותר בעולם החקירה הפלילית: החיפוש בטלפונים סלולריים ובחומרי מחשב. במשך שנים פעלה המשטרה מכוח נוהל פנימי והנחיות פרקליט המדינה, שהתירו לה לבצע חדירה לטלפונים ניידים של נחקרים גם ללא צו שיפוטי, אלא בהסתמך על "הסכמת החשוד".
המציאות הזו הולידה קשיים מהותיים. מי שישב בחדר חקירות, לעיתים במעמד של עצור, אזוק ובכל מקרה, נתון בלחץ, התקשה באמת להעניק "הסכמה חופשית ומדעת". יתר על כן, הטלפון החכם איננו עוד "כיס" או "ארנק", הוא יומן חיים מקיף, המאחסן מידע אישי, רפואי, עסקי ומשפחתי, ולעיתים גם נתונים של צדדים שלישיים. חדירה אליו כמוה בחדירה לכל עולמו של האדם, הרבה מעבר לנדרש לצורכי החקירה המיידית.
התרעות פיקוד העורף