אם נבחן שלל התנהלויות והתבטאויות של בכירים ישראלים – מהממשלה, דרך מערכת הביטחון ועד מערכת המשפט – נזהה שרבות מהן נובעות מאותו מקור: "מעיין היוהרה".
אולי לא הבנו נכון את הביטוי "אור לגויים". חשבנו שהמשמעות היא שאנחנו מעל כולם – אבל לא לכך הכוונה. אנחנו אמורים לשמש דוגמה בהתנהגותנו, ובעשיית העולם מקום טוב יותר לחיות בו. אבל המחשבה שאנחנו טובים מכולם הובילה אותנו ליהירות, חטא שרבים מהאנשים בתפקידי ההנהגה כיום לוקים בו.
היוהרה היא גם זו שדוחפת אותנו למלחמת אחים: "אנחנו ציונים יותר", "אנחנו מפרנסי המדינה", "אנחנו החילונים נחליט איך אתם תתפללו ביום הכיפורים". היוהרה של נשיא בית המשפט העליון, של שרים, של חברי כנסת ושל קצינים בכירים קיימת גם אצל אותה נערה שהתיישבה ליד מתפלל בבית כנסת כדי "לעורר פרובוקציה", ושלחה הודעה בנייד לחבריה, שיבואו לעזור לה בהפרעה.
כשחמאס פלש לשטחנו הוא לא עשה הבחנה בין דתי לחילוני, בין ציוני לפוסט־ציוני, בין קיבוצניק למתנחל – הוא רצח את כולם באותה השנאה. אולי בחודש אלול זה, כחלק מהסליחות שנבקש מהחטופים, מהחללים, מאלה שבגופם בלמו את הרוצחים – נעצור לרגע. ננשום. נאמץ קצת צניעות. נזכור שהאמת איננה כולה בצד שלי. נבטיח שננסה לוותר – ולו במעט – על האגו.
נתעקש לא רק על ניצחון, אלא גם על שלום בית. ונבטיח לשמור על מדינת ישראל – סירת ההצלה של העם היהודי, שעליה רבים כל כך לחמו וגם הקריבו את חייהם.
התרעות פיקוד העורף