כבר בשנות ה-90 נחשף כישלון ההסכם. נאום יוהנסבורג של ערפאת, שבו השווה את אוסלו ל“חודייביה” – הפוגה זמנית עד להתעצמות – היה אות האזהרה הראשון. מאז התברר שוב ושוב שהצד הפלסטיני לא ראה בהסכמים התחייבות לשלום אלא תחבולה: אינתיפאדה שנייה שגבתה את חייהם של יותר מאלף ישראלים, פרשת הספינה קארין A שניסתה להבריח כמות אדירה של נשק איראני שובר שוויון ישירות לידי הרשות, ספרי לימוד המציגים את פלסטין “מן הים ועד הירדן”, תשלומים למחבלים ולאסירים, מהלכים חד־צדדיים באו״ם, ובנייה בלתי חוקית בחסות האיחוד האירופי בשטחי C. ישראל מצידה פעלה כמעט תמיד כתגובה: הרחבת יישובים פה, חומת מגן שם, סיכולים ממוקדים בשטח A – לא מתוך אסטרטגיה סדורה אלא כהתגוננות.
כבר בשנות ה-90 נחשף הכישלון של ישראל - עד עכשיו לא הופקו הלקחים
7 באוקטובר הוכיח סופית: פתרון שתי המדינות אינו אלא הצבת מדינת טרור אסלאמית על הגבעות השולטות במרכז הארץ. מי שחושב שישראל יכולה להרשות זאת לעצמה, מתעלם מהמציאות. כאן נכנס לתמונה פרויקט E1
התרעות פיקוד העורף