מדוע המהדרין בדמוקרטיה לא ידרשו לקיים בחירות חדשות כל אימת שמתפרסם סקר חדש התומך בעמדה מעמדות האופוזיציה? הרי ברמת העיקרון, גם בהנחה שמדובר בסקרים אמינים ונעדרי הטיה, מי שמציע ברצינות להסתמך עליהם כגורם בהכרעות גורליות - אין לו מושג מהי דמוקרטיה.
הקו המפריד בין דמוקרטיה ומשילות לאנרכיה הוא שהממשלה נבחרת לקדנציה ונשפטת בקלפי בסיומה. במהלך הקדנציה הבסיס להחלטותיה איננו מה רוצה הציבור, אלא מה רצוי לדעתה לציבור.
ה"אובייקטיביות" של בג"ץ
לא בכדי התקשורת לא מוותרת, ועדיין שבה ומזכירה בהקשרים מלאכותיים שטרם קמה ועדת חקירה ממלכתית. כמו מדובר בתרופת פלא אומניפוטנטית לריפוי כל תחלואי המחדל. עיקר מותר ועדת החקירה הממלכתית בעיני תומכיה המושבעים מיתר אופציות החקירה המוכרות על פי חוק, שהיא היחידה שתוצאתה ידועה מראש: היום שבו תאושר בממשלה הוא יום הספירה לאחור של סימון האחראי הבלעדי, או לפחות העיקרי, למחדל.
האיש אשר מימן את האויב, התנגד לחסלו, מנע כניסה קרקעית לעזה והתעלם מאזהרות שאם יקיים את דרישת בוחריו לרפורמה משפטית - האויב יתפתה לנסות ולנצל את סרבנות ההתנדבות וייצא למתקפה.
לכן, אף שוועדת החקירה היסודית והמוצלחת ביותר בתולדות הוועדות לחקר מלחמה הייתה דווקא ועדת וינוגרד הממשלתית לחקר מלחמת לבנון השנייה, מפמפמת התקשורת "אך ורק ועדת חקירה ממלכתית".
וזאת, בין שהמטרה היא "רק" שהוועדה שימנה עמית תבטיח את הכרזת נתניהו כאשם העיקרי, ובין שהנימוק האמיתי הוא שרק ועדה ממלכתית תדע לקבור את פרשת הקצין המתחזה במטכ"ל ואת השמועות המטרידות המסתובבות ברשתות באין מכחיש, בדבר קונספירציות של גורמים מוכרים להפלת הממשלה בעקבות מתקפה חמאסית מוגבלת ומוסכמת על שני יישובים.
שליחי מצווה מזיקים
מי שפותח באקראי תוכנית מלל, פאנל או יומן חדשות באחד משלושת ערוצי האפוקליפסה 11, 12 ו־13, ברשת ב' ובגלי צה"ל, ייתקל בסבירות גבוהה בקטע שבו שדרן, המראיין קרוב משפחה של אחד החטופים, מקשיב לתחושותיו ומגלה אמפתיה. אלא שבהמשך נחשפת מטרתו האמיתית של הריאיון: כמו על פי תסריט קבוע, העובר כחוט השני בכל הראיונות, לאחר החלק המרגש שכל המאזינים מזדהים עימו, מגיע המראיין לעניין האמיתי, מי בנגיעות נוצה ומי בנבוט.
אין לי טענה לאמירת קרוב משפחה בסערת כאבו. אתה לא מצפה ממנו לאיפוק ולא דורש שיקול קר. אין לו מנופי לחץ על חמאס, ולכן הוא לוחץ על מי שהוא יכול. אתה לא מתווכח איתו ולא כועס עליו. דרישה מאב שבנו חטוף להתחשב באופן אובייקטיבי בתמונה הכוללת היא בלתי אנושית ולא סבירה.
מכאן, אגב, גם נגזרת רוחה של תשובת בית הספר הראויה להינתן לשאלה החוזרת לעייפה: "האם זו גם הייתה דעתך לו בנך היה בין החטופים?". "לא בטוח. ייתכן שדעתי הייתה כדעתך, וזו בדיוק הסיבה מדוע היה אסור לשאול לדעתי".
בעוד את קרובי החטופים ניתן להבין ולהכיל, טענתי מופנית לשדרנים המנצלים את חסינות הביטוי המוחלטת המוענקת למשפחות, ומשתמשים בה באופן ציני ובשיטתיות לשטיפת מוחו של הציבור נגד הממשלה. זאת באמצעות הובלת קרובי החטופים לאמירות נעדרות בסיס, מסיתות ומקוממות, שהשדרנים לא מעיזים להשמיען בעצמם - מלבד הנהונים ומלמולים המקרינים הסכמה עם דברי המרואיין.
בתחילת השבוע הגיעו הדברים לשיא באחד הראיונות ברשת ב', כאשר אם לחטוף סירבה בעקשנות לשתף פעולה. היא ביטאה את הכאב כמו כל חבריה, אך סירבה להתקדם אל היעד שהציבה לה המראיינת. היא שבה והתעקשה לומר שהיא מאמינה שבנה ישתחרר, ומאמינה שראש הממשלה יעשה הכל להשיבו הביתה.
"אבל הייתה לו הצעה ביד", מתעקשת המראיינת, "והוא דחה אותה. את לא רואה שמה שמניע אותו זה קיום הממשלה?". והמרואיינת עומדת על שלה וחוזרת על עמדתה. לזכות המראיינת המתוסכלת ייאמר שהיא גילתה התאפקות, הסתירה את האכזבה, הסתפקה בקיצור השיחה, והואילה לאחל לאם שתזכה בקרוב להיפגש עם בנה.
השדרנים עצמם משלבים בפתיחים החדשותיים נרטיבים שנויים במחלוקת כמו היו אמת מוכחת. הטענה הניצחת המככבת בכל כלי התקשורת לאחרונה היא כדלקמן: במשך תקופה ארוכה שבה חמאס הציע להשיב את כל החטופים, התנגד לכך נתניהו והתעקש על פתרון מדורג, שתחילתו בשחרור שמונה חטופים חיים, בצירוף חלק מהחללים, תמורת הפסקת אש ל־60 יום.
האמת היא שהנסיבות השתנו. המפנה חל לאחר שחמאס פרסם שתי תמונות של חטופים מזי רעב, שהזכירו תמונות ניצולים המשוחררים ממחנות ההשמדה. התמונות הללו חידדו מאוד את הצורך להכריע את המלחמה מיד עבור כולם. שהרי במצב של עסקה חלקית, ה־12 שייוותרו במנהרות לא ישרדו 60 יום.
ומי יכול לתקוע כף שאם נתפתה לחיפוש הסכמות על הפסקת אש לצורך הצלת שמונה חטופים, לא ניתקל שוב במשיכת זמן, ברוח תשובות חיוביות למתווכות שילוו שוב ושוב ב"מספר הסתייגויות קלות", שחמאס משוכנע שישראל לא רוצה ולא יכולה לקבל.
לחטופינו באמת אין זמן למשחקים. לידיעת כל בעלי הרצון הטוב והלא כל כך טוב באירופה ובארץ, אנא אל תקשו את לב אויבנו בחולשתכם המופגנת. מי צריך 60 יום. אפשר להגיע להסכם תוך יממות ספורות: השבת החטופים כולם ופירוז הרצועה. הסכמת על זה – כל השאר השלמות פתירות.
התרעות פיקוד העורף