זו הסוגיה המהותית שעומדת מאחורי מה שנמצא על השולחן בדיוני "היום שאחרי" המלחמה (ופחות עזה), וכל השחקנים מנסים להשפיע בכיוונה. ברור להם שמצב הדברים השתנה מן היסוד לאחר השבעה באוקטובר, אך הרעיון הוא לשמור את הסוגיה כסוגיה מחוללת מרכזית גם בסדר האזורי החדש, בעוד ישראל, והפעם בתיאום עם ארה"ב ובתמיכה מלאה שלה.
החשש המרכזי של השחקנים האזוריים הוא שפירוק שלטון חמאס בעזה והצלחה ישראלית במימוש מטרות המלחמה, היא המבוא למה שיקרה ביהודה ושומרון ולרעיון המדינה הפלסטינית בשטחי יהודה ושומרון. כשבוחנים את הדברים מהזווית הזו, יש לבחון עד כמה קיים ביהודה ושומרון מצע פורה וכר נוח לתהליכי ג'יהאד ורדיקליזציה, בדומה לאלו שעברה עזה, ולכן השיח הצבאי של מטרות ופעילים אינו מספק ומהווה מענה לבעיה לאחר שהיא כבר נוצרה (וגם הוא מענה חלקי ונקודתי מאוד בבחינת אצבע בסכר).
במובן הזה, הפיגוע בירושלים, הוא חלון ראווה למתרחש ביהודה ושומרון, שלא דרך ההנהגה, אלא בשטח, בציבור הפלסטיני ובפועל. עניינית, מדובר היה בשני מפגעים שבאים מאותו הכפר, דבר המחייב תיאום ויד מכוונת אבל כאלו שאינם משתייכים רשמית לחמאס או לכל תא טרור מוכר אחד. לפחות אחד מהמפגעים מגיע ממשפחה דתית מאוד (ג'יהאדיסטית על גבול הסלפית) ואביו בירך על הפיגוע (מזכיר מאוד עדויות והקלטות להן נחשפנו בשבעה באוקטובר של שיחות מחבלי הנוחבה עם הוריהם בעזה).
את חוסר הבשלות של הציבור הפלסטיני ביהודה ושומרון (לא של ההנהגה) למדינה משלו ואת עמדותיו הקיצוניות והמקצינות מבית, אנחנו מכירים מכותרת כזו או אחרת. העניין הוא שלא מדובר רק בחוסר יכולת של ההנהגה שאם רק תלמד ותוכשר אז הכל יהיה בסדר, אלא ציבור שלם שתומך בהתנגדות החמושה, מקדש את זכות השיבה ובאופן עקרוני לא מסכים לרעיון העומד מאחורי שתי מדינות שיחיו זו לצד זו.
הסקרים האלו, לבד מהיותם פלסטיניים (עובדה חשובה כשלעצמה), הם מקור מידע אמפירי יחסית בלעדי להלכי הרוח באוכלוסייה הפלסטינית וחושפים למעשה את המציאות האמיתית בשטח שעימה תיאלץ ישראל לחיות "ביום שאחרי" המלחמה, ולא את תפיסת המציאות שלרוב באה לידי ביטוי בחדשות (עם כל ההסתייגויות הנדרשות בהתייחסות לסקרים).
וזהו המצע שעליו גדלו וחונכו המחבלים מיהודה ושומרון, ולכן נכון יהיה לצרף לו תזכורת. סה"כ נסקרו בסקר כ-1270 איש. בהתאם לגודלם היחסי של יהודה ושומרון בהשוואה לרצועת עזה, 830 איש רואיינו באמצעות טאבלטים וטלפונים ניידים ביהודה ושומרון ו-440 איש רואיינו ברצועת עזה, כשמרווח הטעות הסטטיסטית הוא 3.5%.
חשוב לשים לב כי ברוב המוחלט של השאלות, אם לא בכולן, אוכלוסיית יהודה ושומרון מתגלית כניצית הרבה יותר מזו של עזה, תומכת חמאס ועימות מזויין עם ישראל כמעט בכל פרמטר של בדיקה ובאחוזים גבוהים והדבר תואם בין היתר מגמות שרואים בשטח מבחינה צבאית.
הממצאים העיקריים של הסקרים מעניינים מאוד: נושאים מרכזיים שנבדקו: חמאס, מתקפת 7 באוקטובר, התנגדות חמושה, הגירה, זכות השיבה, תחושת לאומיות.
מסקנות כלליות
• פערים מובהקים בין רצועת עזה ליהודה ושומרון: תושבי עזה מביעים ביקורת רבה יותר כלפי חמאס והמתקפה, בעוד שבאיו"ש ניכרת תמיכה גבוהה יותר (כשני שליש שם לעומת כשליש בעזה).
• נשמר שיעור גבוה של תמיכה במאבק מזוין: למרות ההרס, התמיכה בעימות מזוין נותרת גבוהה בשני האזורים.
• רצון להגר בעזה: כמעט מחצית מהנשאלים בעזה מעוניינים לעזוב, נתון חריג שמעיד על מצוקה עמוקה.
• תחושת לאומיות חזקה: 64% מהפלסטינים סבורים שהמלחמה החייתה את הרעיון הלאומי, בעיקר בקרב צעירים.
• מרכזיות זכות השיבה: שליש מהציבור רואה בה את הבעיה המרכזי, יותר מהצורך בהקמת מדינה עצמאית.
מסקנות קונקרטיות ליהודה ושומרון:
המלצות למדיניות
הפיגוע בירושלים אינו אירוע יחיד, בוודאי לא כלי יחיד במלחמה נגד ההכרה החד צדדית במדינה פלסטינית. על מדינת ישראל להשתמש לאלתר בנתוני הסקר הזה, המוכיחים יותר מכל שיש פער עצום בין המילים הנשמעות בדרגי ההנהגה לבין המציאות בשטח ממנה צומח הטרור דוגמת זה של השבעה באוקטובר, והתמיכה בחמאס ביהודה ושומרון.
חובה שהנתונים האלו יוצגו בבליץ דיפלומטי אגרסיבי בשבועיים הקרובים, לפני עצרת האו"ם, מתוך הבנה שיש לחשוב שנית על חלופות הפתרון האסטרטגי ביהודה ושומרון, ובכל מקרה לספק מענה תחילה לבית הגידול לג'יהאד שנוצר ביהודה ושומרון.
התרעות פיקוד העורף