עיר המקלט חוללה בראש חוצות: המציאות החדשה של קטאר מתחילה | בן כספית

כל חבר בהנהגת חמאס או בזרוע הצבאית, או אפילו בוועד העובדים של חמאס, צריך להיות על הכוונת שלנו. כך זה היה צריך להיות גם לפני שבעה באוקטובר, אבל אז זה היה הפוך. הייתה להם חסינות. זה עלה לנו ביוקר, ועכשיו צריך להיות ברור: ארגון ששם לעצמו למטרה לחסל את מדינת ישראל, וגם ניסה לבצע את זה במציאות, הוא ארגון טמא, כל חבריו בני מוות, ואף אחד מהם לא יכול לישון בשקט בשום מקום בעולם, אף פעם.

למדיניות הזו היה פעם שם. "מדיניות המזוודות". לאלץ את הנהגת חמאס לנדוד כל הזמן, מבירה לבירה, מעיר מקלט לעיר מקלט. מדמשק לטהרן, מאיסטנבול לביירות, מדוחה לתוניס וחוזר חלילה. אלא שהנדודים האלה נבעו בעיקר מלחץ מדיני ופוליטי. עכשיו הם צריכים לנוס על חייהם. כמו חיות נרדפות. ובסופו של דבר להיות ניצודים.

ואחרי שאמרנו את כל זה, פסק הדין בעניין התקיפה אתמול בדוחה עוד לא ניתן. כדי שנדע אם זה היה מהלך מתבקש או מיותר, אם הועיל או הזיק, צריך לעבור עוד זמן. אנחנו צריכים לדעת מי חוסל ומי ניצל, אנחנו צריכים לדעת אם זה זירז את המשא ומתן והסיר מהדרך את אלה שהתנגדו למתווה טראמפ, או להיפך - הקשיח את העמדות הכלליות והכניס את חמאס לבונקר.

אנחנו צריכים לדעת אם החיסול הזה קירב את סוף המלחמה או הרחיק אותו. והכי חשוב, אבל ממש הכי חשוב: אנחנו צריכים לדעת מה השפעתה של התקיפה הישראלית הדרמטית בקטאר על החטופים, על חייהם, על מצבם, על הסיכוי להישרדותם.

זו צריכה להיות המטרה האמיתית של האופרציה כולה: החזרת החטופים. את חמאס כבר הכֵּינו מכה ניצחת. כדי שהניצחון יהיה מושלם צריך להחזיר את החטופים. אני מקווה מאוד שמקבלי ההחלטות, באגף המקצועי (צה"ל, אמ"ן והשב"כ) ובדרג המדיני (ראש הממשלה ושר הביטחון), קיבלו כאן החלטה נכונה, ושבראש מעייניהם עמדה טובת החטופים. לגבי הצד המבצעי אני משוכנע. לגבי הצד המדיני - הלוואי שהייתי משוכנע.

דדי ברנע והמוסד הם מליצי היושר של קטאר לאורך שנים ארוכות. קטאר היא נמל הבית שלהם, קטאר היא המקום שבו הדברים נחתכים. קטאר משחקת משחק כפול ומסוכן, אבל יודעת לספק את הסחורה. והמוסד עבד עם קטאר, עשה עסקים עם קטאר וגנב סוסים עם קטאר, מתוך ידיעה שזה משחק מסוכן, מורכב והפכפך, אבל חיוני.

יכול להיות שהשארתו של ברנע מחוץ ללופ של המבצע אתמול נעשתה בכוונה, כדי להשאיר אותו בתוך הלופ הקטארי, בבחינת "אולי עוד נצטרך אותם בהמשך".

ולכן כל זרועות המודיעין הישראלי, מהמוסד דרך אמ"ן, דרך השב"כ, דרך 8200, דרך מלמ"ב, דרך המל"ל, דרך מי שאתם רוצים, נצמדו אתמול לרשת החברתית של טראמפ בציפייה למוצא פיו. ישראל אכן הודיעה לארצות הברית מבעוד מועד על התקיפה, אבל מאז האמריקאים מנסים לבדל את עצמם ולהרחיק את עצמם מהאירוע, גם דרך הודעה באנגלית של לשכת ראש הממשלה זמן קצר לאחר הפיצוצים בדוחה, על כך שזו הייתה פעולה ישראלית, יוזמה ישראלית ואחריות ישראלית.

לגבי השאלה השנייה: התאוריה שאני שומע היא שנתניהו חותר לתמונת ניצחון. הוא יודע שאין לו עוד הרבה זמן על קו האשראי האמריקאי, והוא מחפש משהו שיאפשר לו להצהיר שניצחנו ולפזר את ההתקהלות. השמדה כזו, על הבאזר, של מה שנותר מצמרת חמאס, יכולה להיות תמונה כזו. כל מה שצריך אחר כך זה לשחרר את החטופים, לסיים את המלחמה ולקמבן איזה כוח סוני שישמור על השקט בעזה בעוד צה"ל מתארגן מסביב.

בסביבת נתניהו קוראים לתוכנית הזו "עוגת השכבות". בשבועות הקרובים נדע אם אפשר יהיה סוף-סוף לשים עליה נרות ולחגוג את סוף המלחמה, או שהיא תימרח לנו על הפרצוף.