מצוקת יוקר המחיה רק מתרחבת - אבל החלב נשפך בטונות בגלל כשרות | כרמית ספיר ויץ

חז"ל הזהירו ממעשים שמתחזים לאדיקות וגורמים נזק וכינו אותם "חסידות שוטה". אצלנו, עד שלא תקום האישה החכמה שתגיד "עד כאן", נמשיך להפסיד

כרמית ספיר ויץ צילום: מעריב אונליין
מחלבה
מחלבה | צילום: אינגאימג'
2
גלריה

100 שקלים ל"להתחיל מחדש" לחילוץ ושיקום בעלי חיים, 210 שקלים לארגון חסד, 500 שקלים לאם חד-הורית חולה שלא מצליחה לסגור את החדש, גם לא ממש לפתוח אותו. 300 שקלים למשפחה שביתה נהרס, 180 שקלים לסיוע למשפחה שפקד אותה אסון משונה, 400 שקלים לחייל מילואים שמנסה להחזיק את העסק שלו פעיל. 200 שקלים למטה המשפחות להשבת החטופים. כך נראה הביט שלי, וזה רק מהשבועיים האחרונים. קשה לסרב.

איך בדיוק אפשר לתעדף כאשר מוטת כנפי האומללות הולכת וגדלה? למי לסרב? האם מוסרי לסרב בימים כאלה? עניי עירי קודמים. אבל מה עם תפרני עירי, דלפוני עירי ואלו שמחוץ לעירי?

הכי עצוב לי כשמגיעות השיחות מארגוני חסד שאני תורמת להם כבר שנים ארוכות. אני אומרת: "אני מתנצלת. החודש לא טוב, בואי בבקשה נדבר בחודש הבא". הנציגות והנציגים שמעבר לקו יודעים היטב על מה אני מדברת. זה לא שיש לי מכסה ברורה לתרומות. גם רעיון "המעשר" שמחייב להפריש עשירית מהרווחים הכספיים לצדקה, יהודי ויפה ככל שיהיה, לא באמת משמש פה תפקיד. אני נותנת מה שאני יכולה ולפעמים גם מה שלא.

מחלבה
מחלבה | צילום: אינגאימג'

חגי תשרי הולכים ומתקרבים ואיתם מחשבות על מה זה בכלל חג בימים כאלה, כשהמצוקה היא כמו מסמר בנעל. אני נתקלת בה בכל מקום. יש לה כל מיני פנים: לפעמים המצוקה היא תחושה של ייאוש ותבוסה. לפעמים המצוקה עומדת בגלוי ומבקשת: אנא עזרו לי לצאת מתוך עצמי. לפעמים היא מתחפשת לגניבה. במו עיניי ראיתי איך אמא אחת משאירה את ילדיה מחוץ לחנות ומסליקה לתיק שלה שלוש בננות. אחת לכל ילד. כשראתה את מחיר החלב השפילה מבט ויצאה מהחנות.

בחגי תשרי צפוי רצף של ימים שבהם המחלבות אינן פועלות, כולל שבתות, ערבי חג והחגים עצמם. בדרך כלל, הרפתות ממשיכות לחלוב ללא הפסקה, בהתאם לצורכי הפרות ולשגרת העבודה. לא השנה.

לפי נתוני משרד החקלאות וביטחון המזון לשנת 2024, הצריכה השנתית הממוצעת לנפש בישראל עומדת על כ-154 ליטרים לחלב ולמוצריו. השמדה של שישה מיליון ליטרים חלב גולמי גוזלת מכ-39 אלף איש ואישה אספקת חלב מלאה לשנה. איפה הביטחון, איפה התזונה, איפה החקלאות. וכל זה בשם מה? בשם היהדות?

למיטב הבנתי, "בל תשחית" שהוא דין תורה מספר דברים, הורחב על ידי חז"ל לכל השחתת דבר שיש בו תועלת, כלומר מאכלים, בגדים או כלים, וממה שקראתי, הרמב"ם פוסק (הלכות יסודי התורה ה, י) שכל פעולה של אדם שמזוהה עם תורה, שמעוררת תגובת גנאי ציבורית ומביאה לביזוי ערכי התורה, היא חילול השם. כך גם מי שפועל ללא סבר פנים יפות, בעקשות ובחוסר התחשבות ברווחת הכלל. ברצינות, עם נתוני עוני כאלה במדינה, חסרים רעבים שלא דחוף להם לקבל את תו התקן של הרבנות הראשית?

חז"ל החביבים עליי הזהירו ממעשים שמתחזים לאדיקות וגורמים נזק, וכינו אותם "חסידות שוטה". הם הדגימו זאת על ידי סיפור על אדם שרואה אישה טובעת בנהר ואומר שלא יציל אותה משום שאין דרכו להסתכל בנשים.

הרבנית לקחה את התרנגולת, נכנסה לחדר שבו ישב ולמד הרב. הרב הרים את עיניו מדף הלימוד. הספיק לו מבט אחד חטוף כדי לפסוק: "טריפה" ולחזור ללימוד. יצאה הרבנית אסתר עם התרנגולת אל האישה ואמרה לה: "כשר העוף למהדרין. שיהיה לכם לעונג שבת". הרב, שנחשב לאדוק ושמרני, שמע אותה. כשהאישה הענייה עזבה את הבית, אמר: "ניצחתיני, אשתי, ניצחתיני". עד שלא תקום האישה החכמה שתגיד "עד כאן", נמשיך להפסיד.

תגיות:
חגי תשרי
/
חלב
/
כשרות
/
יוקר המחיה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף