פחות משנה למינויו, אפשר לסכם בזהירות שישראל כ"ץ הוא משרי הביטחון הטובים שהיו לישראל. זה משפט שהוא כמעט בלתי נתפס. צורם ומוזר לכתוב אותו, להגיד אותו או לחשוב אותו - אבל הוא נכון. כ"ץ, לשעבר שר התחבורה, האנרגיה, החקלאות, המודיעין והחוץ, לכאורה לא אמור היה להגיע לתפקיד שר הביטחון. אבל הנה כי כן, מהטובים שהיו כאן.
לעזה הבטיח רבות ש"ייפתחו עליה שערי הגיהינום", איום שהפך לקלישאה שחוקה וכביכול לא אמינה. עשו ממנו סוג של בדיחה. אבל האמת היא זאת, עזה אכן הפכה לגיהינום עלי אדמות, כפי שהיא ראויה להיות.
נראה שכ"ץ מבין היטב את תפקידו, מהקשים שידע כל אדם שכיהן בו בעבר. שר ביטחון של מדינה במערכה רב־זירתית מתפתחת, מורכבת, קשה וארוכה. שפת האיומים וההפחדות שלו היא חלק בלתי נפרד מהמקובל במזרח התיכון. השכונה שלנו אינה הסרט "הטוב הרע והמכוער", שבה אם אתה רוצה לירות, תירה, וזהו. להפך, כאן האיומים מייצרים עוצמה, וההרתעה חשובה לצד ההכרעה. התקיפות הצבאיות הן כלי להפחדות עתידיות. בלוני ניסוי מופרחים לאוויר כדי לבדוק מקרים ותגובות. זה בדיוק מה שמצופה ממנו, שאויבינו לא יידעו מאיזה כיוון תגיע המתקפה. שיפחדו.
ב"ארץ נהדרת" ציירו את דמותו כקלולס, אימבציל, חסר כישורים, בובה ריקה, דוד חלול שעושה פדיחות. "מה, אני שר ביטחון גם בלילה?", שאל בן דמותו באחד המערכונים, כמו טיפוס אוויל שמונה לתפקד רק כדחליל.
כ"ץ דחף למינויו של אייל זמיר כרמטכ"ל במקום הרצי הלוי. שר הביטחון אמר עליו אז: "התקרה של הרצי זו הרצפה שלך, ואני משוכנע שתגביה אותה מעלה מעלה". זה משפט חסר טקט, אולי אף מעליב, שלא הולם טקס מכובד, מכופתר ומעונב של חילופי רמטכ"לים - אבל הוא משפט נכון. לא רק לגבי הלוי. התקרה של כל הבכירים הצבאיים לשעבר, הטועים, המבולבלים, הבלתי כשירים, אנשי הקונספציה, הלכודים בתוך המילייה של עצמם, המשוכנעים בצדקתם - התקרה של כל אלה היא הרצפה שממנה צריכה לצמוח ישראל חדשה, אחרת, שונה, מאיימת, חזקה ומנצחת במלחמה.
התרעות פיקוד העורף