יכול להיות שאני גורם עוול מסוים לחלק מהאנשים שמכהנים בבית המשפט העליון - אולם כיום אין לי עוד ספק שהמוסד הזה אחראי במידה רבה למחירים הכבדים שאנחנו משלמים מאז שבעה באוקטובר. החלטותיו דמו, לא אחת, למיטב התרשמותי, למאמרי דעה יותר מאשר להכרעות משפטיות.
המדינה היהודית נמצאת באחת השעות הקשות שלה. יכול להיות שהכול היה נראה אחרת אם מבית לא היו נערמים מכשולים בידי מי שלא רוצים באיבוד השליטה במוקדי כוח. דא עקא, מערכת המשפט, על כל גרורותיה, איננה אומרת נואש. השבוע החליטו שני שופטים להתערב ב"סל המזון" שמקבלים מחבלים בכלא הישראלי.
החוצפה העולה מההחלטה השערורייתית הזאת, אין לה שיעור. יכול להיות שפניהם של השופטים למחוזות רחוקים - אבל למלחמה שלנו מול מבקשי נפשנו היא אינה תורמת. בעבר, נטיתי לחשוב שהחלטות מהסוג הזה נובעות, אולי, מתמימות יתר. לא עוד. חלק מהחלטות בית המשפט העליון מעלות אצלי את השאלה האם רצונו לחבל ביכולת הממשלה להשיג את הניצחון המוחלט על אלה שמקיפים אותנו בטבעת אש.
אין לעכב עוד את מינויו של זיני. ההחלטה על מינויו צריכה להגיע לשולחן הממשלה כבר ביום ראשון הקרוב. המינוי שלו, כמו גם המינוי של יורם הלוי לתפקיד מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אמור להביא שינויים משמעותיים. ומי שיעקם את האף, יישאר לו אף עקום.
את התרגילים היועמ"שיים יש להשליך אל פח האשפה של ההיסטוריה. שם מקומם. חשוב שכולנו נזכור את העבר העגום של עמנו. עצמאותו חרבה בגלל שנאת חינם - ובעיניי, מה שקורה היום במערכות אכיפת החוק הוא בדיוק מה שקרה לעם היהודי בעבר.
התרעות פיקוד העורף