אחר כך אני נכנס למטבח, מנסה להוציא סיר אך כושל ומזמין וולט. פשוט לא מסוגל לסבול את התהליך הזה שנקרא ״בישול״. זו תקופה קשה, התקופה שבה אנו חיים. אנשים סוגדים לשפים ולאספרגוס. קדושת המטבח מנשבת מכל עבר, ורוח אייל שני מרחפת על פני המים.
כיום אתה יכול למצוא את עצמך בקלות נקלע לשיחה שלמה שכל כולה דיונים כבדי ראש על ענייני קולינריה. כבדות ראש כמו זו שמוקדשת לענייני קולינריה במדינתנו, לא קיימת אפילו בפאנלים הביטחוניים הכבדים של אולפני החדשות. אני זוכר שפעם אשתי לשעבר צפתה בפרק של "מאסטר שף" (שבו אחד השופטים הצהיר ש״כשאני אוכל את המנה שבישלת, אני מרגיש שאני טועם את הזיכרונות שלך״) וביקשה ממני: ״אני רוצה שתבשל לי את הזיכרונות שלך״.
״מה זאת אומרת לבשל לך את הזיכרונות שלי?״, תהיתי, ״לבשל לך קריסטל־קראק?״. יש לי שני ילדים, אבל אני לא יודע להכין יותר משני דברים - אורז ודייסה. בזה מסתכם כל עולמי הקולינרי. בכלל, גם אם אתה ממש רוצה, אתה נכנס למטבח והיד רועדת.
בראשך אתה משחזר את היום שעבר עליך - איך נסעת לעבודה וכל הדרך הביטו עליך שפים מחייכים מבעד לשלטי חוצות, ואיך בעבודה דיברו על הפרק האחרון של תוכנית הבישול התורנית, ואיך שכשסיימת את העבודה הלכת להוציא את האוטו מהחניה ובדרך לשם, בחלון הראווה של חנות הספרים, שוב פגשת פרצופים של שפים חייכניים על עטיפות של ספרי מתכונים עבי כרס, ואיך שכשחזרת הביתה, התיישבת בכורסה בסלון ודפדפת בעיתון ובמדור הרכילות הבחנת בידיעת רכילות על השף התורן שיוצא עם הכוכבנית התורנית. אז איך הידיים לא ירעדו לך ובסוף תחליט לעשות פניית פרסה ולברוח מהמטבח?
מיותר לציין כמובן שבתור מדינה שגנבה את המאכל הלאומי שלה היינו צריכים להצניע את כל עניין המזון ולשבת בשקט בפינה. אך במקום להבין את זה, במקום להבין שאנחנו מחדל גסטרונומי מזרח־תיכוני, נסחפנו בגל בישולים אידיוטי שכבש את המדינה הצעירה שלנו.
תהילת המטבח בחסות החשק לעגבניות של אייל שני, הצמה של אהרוני והעו"ש של חיים כהן סנוורה רבים מאנשי היישוב. ופתאום כל משמש מיובש על מצע עלי חסה זוכה להתפעלות השמורה ליצירות מופת, ופתאום הפכה לה המילה “גאוני" לכלי לגיטימי להגדיר מאכלים.
אפילו מנקודת המבט של רווק אני רוצה להתרעם על כך שבשל שגעת הבישול וחדוות המטבח אינך יכול לשבת בשום מקום לארוחת ערב עם בת זוג פוטנציאלית בלי שהדבר יהווה משבר כלכלי עמוק. ברור שההייפ מסביב העלה את מחירי האוכל לרמה מוגזמת מעבר לכל היגיון.
עקרונית אוכלים בשביל לשרוד וזהו. בשביל לצרוך אנרגיה להמשיך לחיות וזהו. אבל לא כך במציאות של 2025 בישראל. קראתי השבוע כתבה נרחבת על צעירים שלא יוצאים לדייטים בשל המחיר הגבוה כל כך של ישיבה עם מישהי לדייט במסעדה. מיטב המוחות הציונים הגדולים - הרצל, א״ד גורדון, כצנלסון - הסבירו כמה חשוב לעלות לארץ אבותינו, לייבש ביצות ולהביא לעולם ילדים.
הבישול כיום, אין ספק, הוא סכנה המרחפת מעל המשך קיומו של העם היהודי. אז בכל פעם שאתם נכנסים למטבח או מדליקים את הטלוויזיה על "מאסטר שף", תזכרו, מה שאתם עושים ברגע זה הוא מעשה שיש בו כדי לגדוע את עתיד העם היהודי כולו, לא פחות.
התרעות פיקוד העורף