פעם היו אומרים שפרק הזמן הקצר ביותר הניתן למדידה בפיזיקה הוא זה החולף מחלקיק השנייה כשנוסף אור צהוב מתחת לאדום ברמזור לפניך ועד שהמכונית מאחוריך צופרת. השיא הזה נשבר השבוע.
יש משהו גלותי מאוד בחשבונאות המורכבת הזו, בפחדנות המוטמעת באחדים מאיתנו. צלקת עמוקה מאותן אלפי שנים שבהן היינו מיעוט נרדף שחייו תלויים ברמת האנטישמיות של השליט, של הפריץ או של בעל האגרוף המקומי. ואי אפשר היה לשמוח בלב שלם כשהמנוול מת - מחשש שמא יקום גרוע ממנו.
בשעת כתיבת המאמר הזה אינני יודע עדיין אם נהרגו כל בכירי חמאס או רק דרג ביניים. אבל חשיבות התקיפה בקטאר עצומה, גם אם המנוולים הראשיים חמקו הפעם. כי הם יודעים, כמו גם בארגוני הטרור האחרים, ובמדינות המוכנות לתת להם מקלט - שאין להם עוד מקום בטוח בעולם. המסר הפשוט שישראל העבירה לחיזבאללה, לסוריה, לאיראן, ויום-יום, בניין-בניין, שכונה-שכונה - גם בעזה, אומר: אל תתעסקו איתנו. אנחנו נהרוג כל מי שפוגע בנו.
במשך שנים רבות מדי העבירו ממשלות ישראל וראשי מערכות הביטחון שלנו מסרים שונים - שיש לנו הרבה מה להפסיד, שאנחנו מסוגלים להכיל רצח ועוד רצח, שאנחנו מוכנים לעשות שלום עם הארכי-מחבל ערפאת, כי "שלום עושים עם אויבים", ואנחנו מוכנים להבליג על פגיעות בריבונות, בחיי אזרחינו, בכבודנו הלאומי - משיקולים תועלתניים זמניים מאוד, כלכליים, מדיניים, או בגלל הזיות שלום עם אויבינו.
מדיניות זו הובילה אותם להניח כי מה שהיה הוא שיהיה. הם לא הבינו את עומק השבר שגרם טבח שבעה באוקטובר ההוא, שבר שאם לא היינו קמים ממנו שונים ממה שהיינו - לא היה לנו עוד קיום כמדינה ריבונית.
בדרך כלל אני מפקפק ביכולתם של מבוגרים להשתנות מהותית. אבל נדמה לי שנתניהו השתנה באמת באותו יום. הוא מסוגל היום להחליט, ברגעים ובמקומות שבהם היה מהסס ונמנע מהחלטה בעבר. שונאיו בטוחים שהוכל נובע משיקולי שרידות פוליטית. ואני חושב שמשהו אמיתי התעורר בו. אולי נוספה לכך גם הכמיהה להשאיר מורשת אחרת. לא מובסת. לא של מי שהוכה בידי ארגון טרור אלא של מי שנקם וניצח.
לא חשוב איפה אתם, אומרת ישראל, נמצא אתכם ונהרוג אתכם. לא חשוב אם אתם משחקים תפקיד של מדינה מתווכת בעסקת חטופים, כל עוד אתם בבחינת עיר מקלט לראשי הטרור - הריבונות שלכם אינה מהווה שיקול בעינינו. ואם זה לא מוצא חן בעיניכם - לכו ותשתו את הים בעזה.
אבל לפני שנה, עם חיסולו של אסמאעיל הנייה, הבהירה ישראל: אין "דרג מדיני" לטרור. גם במדינות אויב איננו מבדילים עוד בין הנהגה צבאית להנהגה פוליטית. כך פגענו בהנהגה באיראן ובתימן, כך בדוחה - וכך צריך שיהיה גם באנקרה, אם זו תיהפך לעיר המקלט הבאה של ארגוני הטרור.
התרעות פיקוד העורף