ראוי לייחד התייחסות רצינית לטיעון זה, בדבר ההשלכות העתידיות. אין ספק שכוונות הרוע של חמאס (או של חיזבאללה לצורך העניין) לא הולכות לשום מקום. הן תישארנה לאיים עלינו בעתיד הנראה לעין, ואין להקל בהן ראש. עם זאת, כוונות לבדן לא תפגענה בנו. לעומת זאת - הצטיידות, התבצרות ואימונים אצל אויבינו, הם התנאי ההכרחי לבניית יכולות הפגיעה שלהם, ואיתם אסור להשלים. זו הסיבה העיקרית לכישלון ההגנה בשבעה באוקטובר.
איתם יחד הגיעה גם מדיניות ממשלתית שלמעשה טיפחה את חמאס כמשקל נגד לרשות הפלסטינית, אפשרה לו להצטייד ולהתחמש, ואף אישרה להעביר לו כספים ששימשו לצורך התחמשות זו. הפילוג בעם סביב המהפכה המשפטית שידר חולשה ורפיון לאומי והיווה "פרצה הקוראת לגנב".
דומה כי המסקנה מצביעה באופן ברור לטובת קיום העסקה. הסמכות היא אכן בידי ראש הממשלה, אבל כזו היא גם אחריותו. אם החטופים לא ישרדו או לא יחזרו, הפעם הוא לא יוכל לחמוק מאחריותו. האם ראש הממשלה מוכן לקחת על עצמו את הסיכון ולהיחשב אחראי לגורלם המר האפשרי של החטופים, לאחר שהתברר כי אין שום סיבה עניינית להפקרתם שם?
התרעות פיקוד העורף