האלטרנטיבה לנתניהו היא לא שליט טוב יותר | סופי רון מוריה

החלופה לנתניהו היא לא עוד שליט בלתי מעורער כזה או אחר, אלא חזרה לשיטת הרפובליקה הפרלמנטרית, עם הנהגה קולקטיבית אחראית וערכית, שתדע לאחות את הקרעים

סופי רון מוריה צילום: אולגה רזינקין
אביגדור ליברמן וגדי איזנקוט
אביגדור ליברמן וגדי איזנקוט | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
4
גלריה

מה אמרת? בנט דווקא כן? הצחקת. הוא היה ראש ממשלה עם 6 מנדטים שבגד בעם ישראל כשהקים ממשלה עם יאיר לפיד. לפיד? הצחקת, כמה הוא כבר היה? חודשיים שבמהלכם נסוג מהמים הטריטוריאליים שלנו ונתן את הגז שלנו לחיזבאללה? מה לעשות, אין כמו ביבי. כל אלה גמדים, והוא ענק.

בשנת 1951 עוגן בחוקת ארה״ב התיקון ה־22 שמגביל את כהונת נשיא ארה״ב לשתי קדנציות. אף שלא הייתה מעוגנת בחוקה עד לשנות ה־30, הגבלה זו יושמה בהסכמה שבשתיקה: נשיאי ארה״ב הסתפקו לרוב בשתי קדנציות. יוליסס גרנט (1876) ותיאודור רוזוולט (1912) ניסו להתמודד שוב אחרי שכבר כיהנו פעמיים, אבל לא הצליחו להיבחר. פרנקלין דלנו רוזוולט, לעומת זאת, נבחר ארבע פעמים ברצף החל מ־1932. אל דאגה, הוא לא עבר את השיא של בנימין נתניהו, והוא הלך לעולמו ב־1945.

פרנקלין דלנו רוזוולט לא היה נשיא משסע, דורסני או לעומתי. הוא היה נשיא אהוב ומאחד - ודווקא משום כך האמריקאים ביקשו להגן על הרפובליקה. הם חששו שמא העם יתפתה בעתיד להמליך מנהיג פופולרי ונערץ - ויוותר על הדמוקרטיה. בפועל, התיקון ה־22 חוסם שליט דורסני ואכזר, שעלול לנצל את היתרונות שמעניק לו הבית הלבן ולהתחפר עד יום מותו בחדר הסגלגל.

בישראל, עיקרון שיבטיח חילופי שלטון אינו מעוגן בחוקה, כי אין חוקה. מאז המהפך ב־1977 המשחק הדמוקרטי התנהל מתוך הסכמות שבשתיקה. מדי פעם היו שניסו למתוח את החבל ולבדוק את גבולות הגזרה. כך נהגה למשל הקואליציה הצרה של יצחק רבין ושמעון פרס, כשהנחיתה על המדינה את הסכמי אוסלו, תוך שהיא נשענת על רוב זעום בכנסת ורוכשת באמצעות שוחד פוליטי בוטה את תמיכתם של שני ח״כים מהאופוזיציה.

נפתלי בנט
נפתלי בנט | צילום: אבשלום ששוני

כך נהג אהרן ברק אף הוא בשנות ה־90, כשניסה להכתיב מכס נשיא ביהמ״ש העליון חוקה שאף פעם לא נכתבה. אבל ממשלת העבודה־מרצ התחלפה – ושיטת האקטיביזם השיפוטי נבלמה עם המינויים של שופטים בעלי גישה שמרנית אשר שינו את מאזן הכוחות. הדרך היחידה למנוע טלטלות ולהבטיח הפרדה בין שלוש הרשויות - המבצעת, המחוקקת והשופטת - על פי העיקרון של מונטסקייה, הייתה ניסוחה וקבלתה של חוקה. אך דרך זו נחסמה עקב התנגדותן הידועה, הצפויה והנחרצת של הסיעות החרדיות.

אהרן ברק
אהרן ברק | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

את היעדר החוקה ניצל נתניהו, אשר פעל בכל הכוח להמיר רפובליקה פרלמנטרית במשטר נשיאותי בלי להציב בלמים ואיזונים דוגמת התיקון ה־22. מאז חזר לבלפור ב־2009 קם דור חדש שלא הכיר את ישראל עם ראש ממשלה אחר. והאיש ה״לא ביביסט״ מוכן להצביע למועמד חלופי, אבל בתנאי שתציעו מישהו ראוי ששימש 15 שנה לפחות בתפקיד רה״מ ורצוי גם שיקראו לו בנימין, אך בשום אופן לא גנץ. ואם תתעקשו - ישקול בכובד ראש להתפשר על יאיר, כמובן שבשום אופן לא לפיד.

מי אם כן אמור להתאכסן עם משפחתו במעון הממלכתי בבלפור? מי שיצליח לגבש קואליציה. כשבתחילת השבוע ליברמן יזם מפגש עם איזנקוט, השניים לא דנו בהקמת רשימה משותפת, הם דנו בהקמת ממשלה עתידית משותפת, עם אופק למפגש ולתיאום בין כל ראשי מפלגות האופוזיציה.

החלופה לנתניהו היא לאו דווקא מועמד זה או אחר, צעיר יותר, ממלכתי יותר, מאוזן יותר, מחויב יותר לאינטרסים הלאומיים, תלוי פחות במשפחתו ואולי אחד שכלל אינו מטופל במשפחה תובענית שהתמכרה לשלטון ולכיבודים. לא משום שטרם נולד, ואם נולד אז לבטח טרם התבגר והגיע לקרסוליו. גם בנט, גם ליברמן, גם לפיד ואפילו איזנקוט, אף שלא צבר ניסיון, כולם קורצו מחומר של ראשי ממשלה. כל אחד מהם עולה על נתניהו במתכונתו הנוכחית עשרות מונים.

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אך האלטרנטיבה הראויה לנתניהו היא לא יריב ראוי אלא שיטה ראויה. על מנת לאחות קרעים, לתקן שברים ולרפא פצעים, ישראל חייבת לחזור ולעצב את עצמה בתור רפובליקה פרלמנטרית. החלופה לנתניהו היא ממשלה אחראית, מקצועית, ערכית, ביצועיסטית וממלכתית. ממשלת משרתים שתחליף את ממשלת המשתמטים, ממשלה ציונית במקום ממשלה צינית, ממשלה שתשרטט קווי פעולה ודרכי יציאה מהמשבר, ובראש ובראשונה - תוביל לניסוחה ולקבלתה של חוקה. ממשלה שהעומד בראשה הוא לא שליט בלתי מעורער, לא חמורו של משיח ולא ענק מוקף בגמדים. ראש ממשלה ברפובליקה פרלמנטרית הוא ראשון בין שווים. עצם המחשבה כי אין תחליף לפוליטיקאי ישיש שנוהג במדינה כמו הייתה חצר אחורית בביתו, היא קץ הציונות. ישראל חייבת הנהגה קולקטיבית.

נכון, במאה ה־11 לפני הספירה העולם טרם נחשף לדמוקרטיה. הרפובליקות בערים היווניות קמו כ־500־600 שנה לאחר מכן. אלמלא התעקשו בני ישראל ודרשו מלך כפי שהיה אצל כל הגויים, ייתכן שהיינו מקדימים את היוונים, ושבטי ישראל היו מביאים לעולם לצד הבשורה המונותאיסטית גם את בשורת הדמוקרטיה. ייתכן גם כי אובדן עשרת השבטים היה נחסך מאיתנו.

מלוכה שמפקידה את השלטון בידי שבט אחד בלבד מובילה לפיצול. המלך אוטם את אוזניו, מתעלם מסבלם של שאר השבטים, בז לעצות המבוגרים האחראים ולועג לעם לפי עצת בנו: ״אני אוסיף על עולכם, אני אייסר אתכם בעקרבים״. מה הפלא שמרבית השבטים קמים וזועקים ״אין לנו חלק בבית נתניהו״?

עם ישראל, שהיה ונשאר עם של שבטים, הוא לא עם שבנוי לשליט האחד והיחיד ולשלטון שאינו מתחלף, גם אם העומד בראש הוא מנהיג נערץ כמו פרנקלין דלנו רוזוולט או שליט דורסני שנוי במחלוקת אשר מחדל 7 באוקטובר מרוח על מצחו. אנחנו עם שמורשתו (הגמרא) מקדשת דיון במחלוקת, עם של שני יהודים ושלוש מפלגות, עם שנבחר לדמוקרטיה. האלטרנטיבה לשליט שנוי במחלוקת היא לא שליט טוב יותר אלא רפובליקה פרלמנטרית, הנהגה קולקטיבית שבה ראש הממשלה הוא ראשון בין שווים.

תגיות:
בנימין נתניהו
/
מעריב סופהשבוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף