שתי הצבתות שואפות להפיץ את האסלאם הקיצוני, כל אחת על פי גרסתה, ברחבי המזרח התיכון ומעבר לו. האיבה ביניהן עזה כמוות, אבל השנאה לישראל משותפת לשתיהן.
ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הצהירו לאחר התקיפה בדוחא במילים כאלה ואחרות כי אין עוד מקום בטוח לטרוריסטים לובשי החליפות. האומנם? האם היינו תוקפים את בכירי חמאס אם מקום מפגשם היה באנקרה?
בניגוד לקטאר, מדינונת קטנה, נטולת כוח צבאי של ממש, הקיימת רק בזכות מרבצי הנפט והגז באדמתה, טורקיה היא מעצמה אזורית משמעותית. שטחה גדול פי 36 מזה של ישראל, אוכלוסייתה גדולה פי תשעה, התל"ג שלה גבוה פי שלושה, יש לה בסיס תעשייתי איתן, רחב בהרבה מזה הקיים בישראל.
טורקיה גם מחזיקה בצבא חזק, המדורג במקום התשיעי בעולם. חיל הים שלה גדול ממקבילו הישראלי. אומנם יש לנו יתרונות טכנולוגיים משמעותיים על הטורקים, אבל הם פועלים במרץ לסגירת הפערים.
ארדואן כבר הכריז שהוא אינו מתכוון להתמודד שוב בבחירות לנשיאות ב־2028. ישראל צריכה להתחיל להיערך ליום שאחרי ארדואן על ידי יצירת קשרים עם גורמים מתונים בטורקיה, וישנם רבים כאלה, ושמירה על תיאום הדוק עם האמריקאים, שלהם אינטרסים אסטרטגיים במדינה זו. במקביל, צריך להמשיך בהגבלת מאמצי טורקיה להתבסס צבאית בסוריה בלי להיכנס איתה לעימות צבאי ישיר.
התרעות פיקוד העורף