אבל קשה לנו. רבים מאיתנו כבר איבדו את נשק ההסברה. אנחנו מאבדים חברים מקומיים, השכנים פחות מסבירי פנים, וחלק מהחברים של הילדים בבתי הספר שמים אימוג’י של דגלי פלסטין בפרופיל שלהם. אנחנו במצב נורא בתקשורת העולמית, השיח עם מדינות העולם לוקה ואי־היכולת לקבל החלטות שיביאו לסיום המלחמה – הם בבחינת אסון עבור הישראלים בגולה. הפכנו מצורעים.
מיליונים בעולם נדבקו בנגיף ה”פלסטיין”. הפלסטינים נתפסים כאומללים וכצודקים, בעוד ממשלת ישראל נתפסת כמתעללת בהם וכמבצעת רצח עם. כך המונים רואים זאת. אז נגיד אנטישמיות מודרנית וכל זה, אבל רבים מהאנשים שקמים עלינו, עיקר עניינם נע על ציר שבין שתיית תה בבוקר ועד השקיית גינתם הביתית בשעות שאחרי העבודה. האם אלה הם האנטישמים המודרניים? התשובה לרוב היא לא.
איך ממשלת ישראל הובילה לכך שאחד המעשים האכזריים שידעה האנושות מאז השואה, אירוע המוני של טבח באזרחים, אונס, התעללות וחטיפה, נעשה משני כל כך בתפיסה הבינלאומית?
איך השיח בעולם עוסק כמעט רק בתושבי עזה ובאומללותם, ולא בעשרות החטופים, החיים והחללים, שנרקבים מתחת לאדמה בעזה? כיצד זה אזרחי העולם צולבים את אלה שנפתחה מולם מלחמת פשע טרוריסטית, ולא את מחוללי הרוע עצמו? התשובה פשוטה: ניהול כושל. אין טקטיקה ואין אסטרטגיה.
יש שרים בישראל שמתבטאים בצורה מופקרת כדי ללקט כמה מנדטים נוספים בלי לחשוב על עתידה ועל תקומתה המחודשת של ישראל. יש ראש ממשלה שדוחה בזלזול ניכר את מדינות העולם בניסיונותיהן לגשר על הפערים ביננו ובין השכנים (המרושעים) שלנו, והולך שבי אחר שוליים פוליטיים מסוכנים. ככה נראה חידלון הנהגתי. ככה חושפים את הישראלים לסכנה גלויה.
מחסנית ההסברה שלנו, הישראלים בעולם, כבר מרוקנת. עצרו. חתרו לעסקה. תנו לישראלים המותשים בישראל ולישראלים המפוחדים בעולם רגע לנשום. שחררו כבר את החטופים האומללים ואת משפחותיהם מהאסון העצום שהתרחש במשמרת שלכם.
אם לאחר הסכם, עם ערבויות בינלאומיות, ימשיכו מחוללי הטרור בעזה לפגוע בישראל, תהיה לנו הלגיטימציה מבית ומחוץ לחזור לשדה הקרב. אנחנו חזקים יותר. אבל עכשיו, הפסיקו. תנו לנו למלא את מצברי הנפש. ופחות סלפי התרברבויות ומרכזי מפלגות, זה פשוט מפרק את כולנו.
התרעות פיקוד העורף