איראן עודנה מלקקת את פצעי מתקפת 13 ביוני על מתקני הגרעין שלה, אבל כבר מתכננת את שעת הנקם. לכך עלינו להיערך. אין לשכוח כי איראן היא המחולל העיקרי של מתקפת 7 באוקטובר.
“אנחנו קרובים לצומת שהוא הזדמנות בלתי חוזרת לשינוי המשטר באיראן”, אומר אחד המומחים. בינתיים, השלטון האיראני מכביד ידו על העם, מונע התגייסות עממית להפלתו, ומצד שני מתחנף לעם. “הנכס החשוב ביותר שלנו הוא העם האיראני”, אומרים דובריו של המנהיג העליון.
הם משדרים הצלחה (“כל טיל איראני הרג 500 ישראלים”), עוסקים בבקרת נזקים ובוחנים אפשרות לשקם את הפרוקסיס שלהם. בה בעת המצב הכלכלי מחריף והמחסור במים קריטי. מה עושים כשדולר אחד שווה ערך למיליון ריאל? מוחקים ארבע ספרות מהריאל. האם המחסור החמור יכול להשפיע? נראה שלא. הם ממשיכים להתחמש, בנשק הגנתי יותר מהתקפי.
ישנם באיראן עשרה גופי אופוזיציה, שהרצון להפיל את המשטר הוא הדבק המחבר ביניהם. “אלה הם בעלי הברית החשובים ביותר שלנו באזור”, מדגישים אצלנו. אבל “כפייה מבחוץ של הפלת המשטר תיתקל בהתנגדות העם”.
יש באופוזיציה כאלה ששמחים על “השפלת משפילנו”, ולעומתם כאלה שביקרו את התקיפה הישראלית ומדברים על שיתוף פעולה עם המשטר. ההכבדה על גורמי האופוזיציה מחמירה ככל שאלה מרימים ראש. רק בחודשי יולי־אוגוסט הוצאו להורג באיראן 170 אזרחים בטענה של בגידה וריגול.
ההזדמנות למהפך תהיה עם ירידת חמינאי והתפתחותם של מאבקי כוח פנימיים. “יש למערב”, אומר אחד מחוקרי איראן, “הזדמנות לייצר מנופים והשפעה באמצעות סנקציות נקודתיות, שיפגעו למשל במשמרות המהפכה, תוך יצירת תסיסה פנימית”.
איראן היא המדינה היחידה בעולם שחורתת על דגלה השמדת מדינה אחרת – ישראל. מטרתה השנייה, השלטת חוק השריעה בעולם. לכן, היא לא תזנח את מטרתה להגיע לגרעין, בדיוק כמו שעושה צפון קוריאה. כבוד חשוב למשטר יותר מחיי אדם. הם יפעלו לאט־לאט לשיקום יכולותיהם הצבאיות, אפילו יחכו עד תום תקופת ממשל טראמפ בתחילת ינואר 2029, כדי לנקום את השפלתם. “אותנו האיראנים צריכים כאויב חיצוני שמולו מנסים לאחד את העם”, מסבירים מומחים ישראלים.
בטהרן יודעים היטב כי הטלת פצצה גרעינית על ישראל תחסל גם את “פלסטין”. או אז, הם לא יוכלו עוד להיקרא “מגיני פלסטין”. האם עובדה זו נמצאת במערכת שיקוליהם? משטר שרוצה קודם כל בהשמדת ישראל, ספק אם עובדה זו תרתיעו, יהיה המחיר הנורא אשר יהיה.
יש חשש שאיראן תנסה לערער את המשטר בירדן, שעימה יש לנו הגבול הארוך ביותר. סוריה של ג’ולאני עוינת לאיראן. רוסיה וסין אכזבו את איראן ולא נרתמו לעזור לה בזמן אמת. סין מנסה לרסן אותה. 10% מהנפט הסיני מגיע מאיראן, גם אם אין לסין אהדה לאסלאם, בוודאי לא בגילומו הרדיקלי.
ישראל עוקבת אחרי ההתרחשויות סביב איראן, קשובה להתלהמויות של דוברי המשטר, במטרה לקדם פני רעה. אסור לנו לשגות באשליות כאילו “נשכחנו” בטהרן. מותר לנו לקוות שקיצו של משטר האייתולות יגיע בסופו של יום, ואולי אף לסייע לכך.
התרעות פיקוד העורף