טענתי כבר אז כי אל לנו להתרשם מהצהרות למיקרופונים של מנהיג כזה או אחר וכי "לא כל הנוצץ זהב"-מדובר היה בביקור "צלופן", חנופה לטראמפ ועיגון הברית הכלכלית עם ארה"ב, יותר מאשר ביקור מדיניות עם תוכן מהותי. יתירה מכך, תמיכתו של טראמפ בישראל לא רק שלא נפגעה, אלא שהיא חזקה מאי פעם ושתי המדינות מתואמות במלואן.
בפועל, הוכח שדווקא הפרשנות שהוצגה על ידי אז היא זו שהתגלתה כנכונה, וארה"ב וישראל פעלו בתיאום מלא מאז, עד לשיא בתקיפה הצבאית משותפת באיראן.
והנה בימים האחרונים ההיסטוריה חוזרת, ללא הפקת לקחים. כוונתי לפרשנויות על תקיפה הישראלית בדוחה קטאר ולמשמעויותיה. מבלי להיכנס לשאלה האם התקיפה הייתה מוצדקת בעיתוי שנבחר לה, אני יותר מעוניין לעסוק בפן המתודולוגי של הפרשנויות שניתנו (ועדיין ניתנות) בתקשורת הישראלית ומעבר לה, שהפרשנות המקצועית שאני מעניק היא הפוכה לחלוטין.
פרשנות 1: לגבי ארה"ב. תפיסת המציאות: התקיפה הפתיעה את ארה"ב, עוררה כעס רב בחוגי הממשל, לא תואמה עימה, ותביא ללחץ אמריקני על ישראל (היות שארה"ב תשאף לשמור על שקט כלכלי יציב מצד המפרציות).
בפועל במציאות: התקיפה הייתה ככל הנראה מתואמת עם ארה"ב (באופן אישי איני רואה איך תקיפה כזו יוצאת לדרך ללא אור ירוק מארה"ב), בשטח עצמו לא הייתה כל דריכות או תגובה מהבסיס המרכזי של ארה"ב שנמצא בקטאר (אל עודייד) שזה פחות או יותר אחד מתפקידיו, ומזכיר המדינה האמריקני רוביו נמצא בביקור ממלכתי בישראל לאחר התקיפה. ברקע, אמירות "חלביות" מצידה של ארה"ב לפיה אינה מרוצה מהתקיפה וכי לא תקרה שוב תקיפה מסוג זה על אדמת קטאר, אבל נדמה לי שכולם (חוץ מחלק מהכתבים והפרשנים בישראל) מבינים כי אלו אמירות מלפנים אל החוץ וכי חשוב יותר מה שקרה וקורה בפועל בשטח.
פרשנות 2: באשר לקטאר. תפיסת המציאות: ישראל צפויה להיתקל בכמה מהלכים חמורים מצידן של קטאר ומדינות המפרץ, עד כדי איום קונקרטי ומוחשי על הסכמי אברהם, שלא לדבר על אובדן קטאר כמתווכת במו"מ.
בפועל, במציאות: קטאר היא מדינה הנשלטת ע"י משפחה אחת המהווה מיעוט גדול בים של מהגרי עבודה שהם אלו שמתחזקים בפועל את המדינה. קטאר היא מדינת חסות אמריקנית לכל עניין ודבר (מבחינה צבאית), מעניקה אכסניה לבסיס הגדול ביותר של ארה"ב במזרח התיכון, ונהנתה להשתמש בו לאורך השנים כדי לפעול דואלית.
היא מעוניינת יותר מכל בשימור מעמדה, כבודה ותדמיתה המאוזנת בעולם. אחת מהמטרות העיקריות שלה היא לארח את אולימפיאדת הקיץ ב-2036 לאחר שאירחה את המונדיאל בשנת 2022. לשם כך היא מעוניינת ביציבות שיא ובתדמית נקייה, ובעיקר להימנע מוויכוחים וחרמות דיפלומטיות ועוד, בדגש גם לארה"ב, ובטח ממהלכים צבאיים מערערי יציבות בשטחה. במקביל, היא כמובן מעוניינת להמשיך בחתרנות המדינית והכלכלית מתחת לפני השטח ובקידום החדירה האסלאמית ברחבי אירופה וארה"ב, מבית היותר של התיאולוגיה הדתית השלטת , זו של "האחים המוסלמים" (תנועת האם של חמאס).
בפועל, מדינות ערב המשתתפות בוועידה בדוחה, הן אותן מדינות בדיוק שהטילו (בהיעדר אופציה לתקיפה צבאית) חרם דיפלומטי, מדיני וכלכלי נוקשה על קטאר בשנים 2017–2021 מסיבות שישראל הזדהתה איתן מאוד: שת"פ עם איראן, חתרנות בקרב המפרציות ומדינות נוספות וקידום אסלאם פוליטי וחברתי (בדגש לאחים המוסלמים) ועוד. החרם אמנם לא צלח והיחסים הושבו על כנם, אבל האיבה הבסיסית ובעיקר ההסתייגות מהאסטרטגיה הקטארית מתחת לפני השטח, נותרו בעינן.
הההערכה שלי היא שאותן מדינות "חייכו חיוך גדול" בהיוודע על התקיפה הצבאית הישראלי בקטאר, כנגד אותן מטרות שגם הן סימנו לעצמן לפני כמה שנים. אז, גם בועידת דוחה: הצהרות לחוד (מס השפתיים הערבי המוכר משכבר הימים) ומעשים לחוד, ובטח שלא להקצין את הפרשנויות באשר להשלכות הועידה ומה שיעלה בה, או לכל הפחות להציג את תמונת המצב המלאה של מערכת היחסים המורכבת במפרץ הפרסי.
הפרשנות שלי, נסמכת כמובן על המציאות ופחות על תרחישי אימים שהם חלק מתפיסת המציאות. היא גורסת כי בשלב הזה קטאר מעוניינת להציל את כבודה ומעמדה, ולכן יתכן שיתקבלו החלטות בניסוחים שיישמעו לאוזניים מערביות חריפים יחסית, שכל מטרתם לסייע במשימה הזו. אבל, אני מתקשה לראות צעדים קונקרטיים של "שבירת כלים", שבירת הסכמי אברהם, קטאר פורשת מעמדת התיווך והפסקת המו"מ על חמאס. זה לא בדנ"א הקטארי ולא משרת אף מטרה ארוכת טווח של המדינה הזו, ששנים ארוכות רק הרוויחה משקט ויציבות שאפשרו לה לשגשג ולהרחיב את עושרה של המשפחה השלטת, לחדור למוסדות רבים בעולם המערבי ולהגביר את התלות בה.
בחינה מערכתית ומקצועית של הנעשה בעולם הערבי ובעולם המערבי, תגלה כי דווקא כעת, יש התנגדות לא מבוטלת ל"אחים המוסלמים", מתוך תפיסה שמדובר בגוף אסלאמי פוליטי וחברתי שמערער משטרים מבפנים ברחבי העולם. לא מדובר רק בחמאס כארגון צבאי, אלא גם בתנועת האם, ואם נבחן היטב נגלה שהמדינות הראשונות שרואות איום בתנועה הזו שאותה קטאר מקדמת ומעניקה לה בית חם ואוהב הן דווקא מצרים וירדן, ואליהן ניתן להוסיף גם את ערב הסעודית ואת איחוד האמירויות. באירופה אלו גרמניה שכבר מזמן פעולת נגד "האחים", בריטניה שהוציאה אל מחוץ לחוק לאחרונה את ארגון "PALESTINE ACTION" והתפלאתי לגלות שגם שוויץ (שהוציאה את חמאס מחוץ לחוק), ומדינות נוספות שבדרך.
ואם לדבר על פרשנות אקטיבית ותורמת ולא רק כזו שמנתחת את המציאות, נכון יהיה שמדינת ישראל תצא, כבר עתה ובמקביל לחזית העזתית, במערכה דיפלומטית חובקת עולם נגד "האחים המוסלמים" (וחמאס בתוכם). להערכתי ישראל תופתע מהמכנה המשותף שהיא תגלה עם מדינות רבות בנושא ומהצלחתה לרתום אותן לחזית אחת מאוחדת עימה (אפשר גם להתחיל מהציבור במדינות השונות ולאו דווקא מההנהגות). זה יכול להיות גם בסיס מצויין לסדר האזורי החדש לאחר המלחמה, כשקטאר הפעם "חשופה בראש חוצות" בתמיכתה באחים המוסלמים ובמשנתם הדתית, ותיאלץ להפסיק להחזיק את המקל משני קצותיו, אם באמת תרצה להוסיף ולהנות מלגיטימציה העולמית.
התרעות פיקוד העורף