מנקודת מבט של גוש השינוי, כאן טמונה הבעיה וגם ההזדמנות. המחנה הזה לא יכול להרשות לעצמו לשרוף קולות על מפלגות אווירה שלא עוברות את אחוז החסימה. הוא גם לא יכול להרשות לעצמו איחודים מלאכותיים שלא מוסיפים מנדט אחד, אלא רק יוצרים חיכוכים פנימיים. לכן האתגר של הגוש הוא כפול: מצד אחד למנוע פיצולים מיותרים, מצד שני לחתור לאיחודים חכמים שמייצרים ערך אלקטורלי אמיתי. כל קול חשוב, כל מנדט קריטי.
בינתיים, איזנקוט נכנס עם הרבה כוונות טובות, לא מעט אמביציה, ועם סימן קריאה אחד גדול. מה יעשה הסימן הזה - יישאר קריאה, או יהפוך לסימן שאלה - נדע רק כשהקלפיות ייפתחו.