ההתפתחויות ביממה האחרונה מוכיחות: נתניהו החליט ללכת על כל הקופה. הוא מאמין שדרך עימות צבאי יוכל לכפות הסכמים בתנאים טובים יותר. אולי. המלחמה צריכה לממש את מה שאי אפשר להשיג במדיניות. האם בתום המערכה הצבאית חמאס לא ישלוט ברצועה? - הוא לא. האם בתום המערכה הצבאית הוא יפורק מנשקו? - הלוואי. האם הרשות לא תשלוט ברצועה? - כנראה שהיא תשלוט. האם החטופים ישובו? - אפשר רק להתפלל שכן, אבל הניסיון העגום ועדויות השבים מוכיחות - הפעילות הצבאית מסכנת אותם מאוד - סכנת מוות.
בעוד צה"ל מנצח בשטח, הממשלה נכשלת בזירה המדינית. ממצב שבו כל העולם עמד לצידנו לאחר ה-7 באוקטובר, הגענו לבידוד מדיני חמור ולגל הכרות חד-צדדיות במדינה פלסטינית. ההישגים הצבאיים לא מתורגמים להישגים מדיניים. הדבר היחיד שהתמרון הנוכחי הביא הוא חזית ערבית-מוסלמית שאומרת לממשלת ישראל - אם את רוצה להשתלב במרחב, אם את רוצה ביטחון בריבונות שלך – תשני גישה ומהר.
במקום שגורמים בינלאומיים יפעלו לבדם, ישראל חייבת להוביל מהלך מדיני אמיץ. זה דורש שיתוף פעולה עם מדינות ערב המתונות וארה"ב, שיציב חלופה שלטונית אמיתית לחמאס בעזה. תנועת דרכנו הניחה מתווה כזה שקיבל ביטוי גם בנייר עמדה שהועבר לדרג הפוליטי והמדיני השבוע. רק כך נוכל להביא כספי שיקום ממדינות המפרץ, לאמץ מודל חינוכי־תרבותי מתון, ולהתבסס על לגיטימציה מהליגה הערבית והמערב. עצמאות ישראל עוברת בהסכמים, בסיום המלחמה ובתבונה מדינית. נתניהו, העם שומע ואומר לך: תביא הסכם ותפסיק להתברבר. האם אתה מסוגל?
התרעות פיקוד העורף