קשה לפספס את נסיקתם של הזמרת והגיטריסטית סוזן טאדסקי ובעלה. הוא מלהטט בגיטרת סלייד, היא מפעימה בקולה הגדול - והשניים יחד ממלאים את החלל שהשאירו קריסתן של האחים אולמן, גרייטפול דד והלהקה, שלוש מאבני היסוד של הרוק האמריקאי.
טראקס נחשב לאחד הגיטריסטים הגדולים של דורו. כשהיה בן 14 כבר ניגן עם האולמנים. היום, עם זקן ג’ינג’י וקוקו בלונדיני, הוא חוגר "גיבסון SG" אדומה או את "גיבסון Goldtop" של דוויין אולמן.
ההקלטה נעשתה בהופעה חיה ופורסמה ב־2021, כולל סרט תיעודי. השירים עלו גם ליוטיוב, וזכו לקהל חדש ולוותיקים שהזכירו לעצמם למה התאהבו בהם מלכתחילה.
ב־2015 הקימו טאדסקי־טראקס את הפרויקט "Learning to Live Together", ניסיון להחיות את "Mad Dogs & Englishmen" מ־1970. טראקס אפילו ניסה לשכנע את קוקר להשתתף, אך הוא סירב ומת מסרטן בדצמבר 2014.
בשנות השבעים המוקדמות היה קוקר מותש פיזית ונפשית. המנג’ר שלו אילץ אותו לצאת למסע הופעות מפרך בארה"ב. ראסל, שנכנס לתמונה, גייס מוזיקאים רבים והפך את ההופעות לקרקס נודד של ממש.
קוקר, שיכור ומסטול רוב הזמן, התקשה לשלוט במה שהתרחש סביבו. ראסל החזיק בידיו את המושכות, אך היחסים בין השניים הידרדרו והגיעו כמעט לאלימות. למרות זאת, המופע הוקלט, צולם ונכנס להיסטוריה כרגע מכונן.
ב־19 במרץ 1970 עלו 43 נגנים, זמרים ומלווים על מטוס ישן שסומן בכתובת "Cocker Power". האווירה הייתה כאוטית, היחסים מתוחים, והאגו של ראסל תסס. קוקר יצא מהמסע הזה מרוסק, עם 700 דולר בלבד בכיסו.
למרות כל התוהו ובוהו, המופע הותיר חותם אדיר. שירים כמו "The Letter" או "She Came in Through the Bathroom Window" הפכו לגרסאות מיתולוגיות. קוקר אומנם נותר שבור, אך מוניטין שלו כפרשן הגדול של שירי רוק נבנה בזכות הפרויקט.
כעת, טאדסקי־טראקס מחזירים את הרוח ההיא לבמה. הם שילבו ברפרטואר שלהם את "The Letter", "The Weight" ו"Cry Me a River", ומזכירים לקהל מדוע ג'ו קוקר נחשב לאגדה.
קוקר נפטר בלי שזכה לראות את תחיית הפרויקט. אבל טאדסקי־טראקס ממשיכים לשאת את הלפיד. בלי נוסטלגיה זולה, אלא בגישה שמחברת בין עבר והווה, הם מוכיחים שהרוק הקלאסי עדיין חי ובועט.
התרעות פיקוד העורף