קשה להאמין עד היכן תגיע עזות המצח של האיש הזה, שמוביל אותנו מדחי אל דחי. אחרי שהוא מורח את המלחמה במשך שנתיים שלמות, משיקולים פוליטיים ואישיים, וגורר רגליים בעסקאות לשחרור חטופים, ואחרי שהוא מקים את כל העולם נגדנו, מה הפלא שאנחנו נכנסים לבידוד מדיני. נראה שלנתניהו לא ממש אכפת כל עוד הוא יישאר בשלטון. נתניהו מציב את ישראל בפני סכנה כפולה: הוא רוצה לכפות עלינו לא רק את אורח חייהם ובידודם של הספרטנים, ומלחמת נצח שתסכן את קיומנו, הוא רוצה גם להפוך את שיטת המשטר שלנו למלוכה העריצה של ספרטה.
ובינתיים, אף אחד לא קם ואף אחד אינו מצליח לעצור את הטירוף. צה”ל נכנס בפעם האלף לעזה, על אף שהרמטכ”ל הזהיר מפני מלכודת מוות וסכנה לחיילים ולחטופים, ואיש בממשלה הרעה הזו אינו חושב שהגיע הזמן לומר לנתניהו – די, הגיע הזמן להחליף ממשלה והגיע הזמן לוועדת חקירה ממלכתית.
ומה עושים באופוזיציה? מצייצים. נראה שעל אף כשליו הרבים של נתניהו, הוא עדיין משחק מול שער ריק. מול קואליציה מגובשת עומד גוש של טלאים־טלאים שאינו מצליח להתאחד. על אף הפערים האידיאולוגיים, היה אפשר כבר מזמן לגבש כמה מסרים ורעיונות ולהציב מנהיג אחד בראש המחנה.
התרעות פיקוד העורף