כמה דברים נדרשים עכשיו. ראשית, חיבור לנרטיב האירופי והאמריקאי – כשאזרחים בעולם המערבי יוצאים לרחובות מחשש מהאסלאם הרדיקלי, ישראל חייבת להציב עצמה כמי שחוותה את האיום הזה במשך שנים ארוכות. ההסברה צריכה להדגיש: המאבק שלנו הוא חלק ממאבק רחב יותר על ביטחון האזרחים החופשיים במערב.
עוד נדרשת הבחנה חדה – ישראל חייבת להבהיר חד־משמעית כי אין לה מלחמה באסלאם, אלא במיעוט קיצוני ורדיקלי שמסכן גם את המוסלמים המתונים עצמם. זהו מסר קריטי למניעת חיבור מוטעה בין ישראל לבין מהלכים של "מלחמת דת". בעולם שבו הכותרות מתחלפות מדי דקה, ישראל צריכה להיות מהירה בתגובותיה אך שקולה במסרים. טעויות קטנות עלולות להיתפס כהתנשאות או כהסתה, בעוד מסר מדויק יכול להפוך לוויראלי ולשנות סדר יום.
על ישראל לאפשר לדוברים זרים, לא רק ישראלים, להוביל חלק מהשיח. קולות של מומחים באירופה ובארצות הברית, של מוסלמים מתונים ושל שותפים אזוריים, יסייעו לעיצוב דעת קהל הרבה יותר מהסברים של דוברים ממשלתיים. בנוסף, על ישראל להציף את הרשתות בתיעוד אמין, בלתי ניתן לערעור, על פעילות טרור, על חיבורים בין חמאס לאיראן ועל פגיעה ישירה באזרחיה החפים מפשע. כידוע, תמונה חזקה עושה לעיתים את העבודה טוב יותר מאלף מילים.
התרעות פיקוד העורף